פוסט אורח של אביה קופלמן ששואלת אתכם – למה המוסיקה שלכם לא זמינה ברשת בצורה מאורגנת ונגישה?
למי שלא מכיר, אביה קופלמן היא מלחינה, יוצרת, מלחינת בית של התזמורת הסימפונית ירושלים, פסנתרנית ומרצה למוסיקה.
אביה לימדה במשך שנים רבות ברימון בית ספר למוסיקה ובמכללת הד. היא כותבת יצירות בשלל ז'אנרים, מסימפוני ועד שירים "פופולריים". אלבום שלה ייצא השנה במקביל ליצירה תזמורתית גדולה שתעלה בקיץ.
אביה רואה חשיבות רבה בקידום היצירה הישראלית המקורית ובקידום נשים במוסיקה.
הפוסט אמנם מדבר על זמינות (או אי זמינות) מוסיקה ברשת של מלחינים, אבל כמנהל אומנותי של פסטיבלים ומפיק מופעים, אני יכול להעיד, שהנושא רלוונטי מאוד להרבה מאוד מוסיקאים. ככה שחשוב מאוד לקרוא את מה שאביה כותבת – ולהפנים, בשינויים המחוייבים.
**
החלטתי לכתוב פוסט אורח בבלוג של ברק ויס, כי הבלוג שלו מתעסק בעצות פרקטיות למוסיקאים בהתנהלות המקצועית, ויש נושא שרציתי לדבר עליו בהקשר הזה.
, אחד הדברים שאני עושה הוא בחירת רפרטואר ישראלי לתזמורת.
לכן עיקר הפוסט ידבר על מלחינים – אבל למעשה, הדברים נכונים גם למוסיקאים יוצרים בתחומי מוסיקה אחרים, ואפילו למבצעים.
כידוע, עולם המוסיקה עבר המון שינויים ב-50 שנה האחרונות.
אם פעם רק מתי מעט היו מגיעים להוציא אלבום או לבצע יצירה בתזמורת, היום יש נגישות גדולה יותר למוסיקאים בזכות האינטרנט.
יותר מוסיקה נכתבת, ויצירת קשר קלה יותר – לעיתים קלה מדי – כאשר כל אחד שולח הודעה בפייסבוק למי שבא לו בלי שום הכרות מוקדמת.
עידן הטכנולוגיה השפיע מאד על הקטלוגים של המוסיקה. ספריות מעלות גם קטלוגים וגם ספרים לרשת.
וכאן נשאלת השאלה שבגללה החלטתי לכתוב את הפוסט:
האם המוסיקה שלכם זמינה ברשת?
- האם היא זמינה באופן נוח, מסודר?
- האם יש קטלוג מסודר של יצירותיכם, שכולל משך היצירה, הרכב הכלים?
- האם יש הקלטות ו/או לפחות דמואים לשמוע?
- האם יש תוים זמינים?
- האם יש סרטי וידאו בכמות מספקת להתרשמות (אם אתם מבצעים)?
כי בואו ננסה להבין מה אמור לעשות מנהל מוסיקלי שמחפש רפרטואר חדש – לתזמורת, לצורך העניין – אבל גם לכל הרכב אחר:
הוא יכול לגגל שם של יוצר שהוא שמע עליו. לרוב יעלה עמוד אמן בפייסבוק, אולי יוטיוב או שניים. לעיתים רחוקות יותר אתר אינטרנט.
בעמוד האמן לרוב יופיעו פוסטים נרגשים על קונצרט או הופעה אלה או אחרים.
ביוטיוב לרוב יהיה פרק מיצירה, בלי לדעת כמה פרקים יש סך הכל. בלי לדעת אם יש עוד יצירות.
לקריאה נוספת: הפסקתם לנגן או שאתם פשוט לא מקצועיים?
למען האמת, מלחינים קלאסיים מהדור הקודם או שניים שלושה דורות אחורה נהגו להוציא את המוסיקה שלהם במכון למוסיקה ישראלית. שם יש קטלוג (גם אם לא מלא עדיין ובלי אורכי יצירות.)
אני מניחה שאתם מבינים עד כמה מהותי ההבדל בין יצירה של 7 דקות לכזה של 40. הכותרת לרוב לא מרמזת על המשך…
ההקלטות של המכון למוסיקה ישראלית עדיין לא עלו לרשת, אגב, מלבד כמה לינקים בודדים.
אבל ניחא, יורם יונגרמן, המנהל-הכבר-לא-חדש של המכון עושה המון עבודת עידכון, הנגשה וסידור לכמות המוסיקה האדירה שיש שם.
אני ממתינה בסבלנות כי זה לוקח זמן, ורוצה להאמין שלאט לאט זה יסתדר.
אבל מה עם שאר המוסיקאים, אלה שיצירותיהם לא יוצאות במכון, או הצעירים יותר? היכן המוסיקה שלכם נגישה?
האם אתם מצפים באמת שיום אחד תקבלו טלפון ממנהל מוסיקלי כלשהו שפשוט יציע לבצע יצירה שלכם שלא מופיעה בשום מקום?
אתם גם מחכים לטלפון מאראלה ממפעל הפיס?
אתם צריכים לעבוד ולבנות קטלוג עצמאי של המוסיקה שלכם. תכללו בו הקלטות ודמואים, רשימה מסודרת של כל היצירות, משך הזמן, ההרכב. אפשר להעלות תוים או דוגמא לתוים, או כל דבר אחר שיעזור לקבל מושג טוב יותר.
איש לא יעשה זאת עבורכם ואיש לא יגיע אליכם בלי זה
אני שומעת לא מעט מוסיקאים ממורמרים על כך שמבצעים שוב ושוב את אותן היצירות. נכון, חלקית. למה? כי לרוב המנהלים המוסיקאליים אין אינסוף שעות וסבלנות לשבת ולחפש את היצירה הטובה ביותר כשאפילו לא ברור איפה לחפש.
יש להם עוד המון דברים לעשות. אז הם פשוט לוקחים את מה שהם מכירים, את מה שכבר ניגנו מלא פעמים מאז שנות ה-70.
הוגן? – לא. צפוי? – כן, די.
זה בידיים שלכם לשנות את המצב, לפחות חלקית!
לקריאה נוספת: 6 דברים שאסור לכם לעשות כשאתם שולחים מוסיקה לאנשי תעשייה
מאידך, יש את הצד השני, ופה אני הולכת לעצבן אתכם עוד יותר:
אל תציקו
להציק למישהו שוב ושוב שיבצע יצירה שלכם זה לא רעיון כזה טוב. יש המון מלחינים ומלחינות. הרבה יותר מהזדמנויות ביצוע. ויש הרבה סיבות למה זה יכול לא להתאים.
ראשית, נתחיל מהכואב – איכות.
כן, כולנו חושבים שאנחנו המלחינים הכי טובים בעולם. לא, לא כולנו כאלה.
אחר כך באים טעם אישי, סגנון, רמת קושי לביצוע, הרכב נגנים נדרש, משך היצירה, התאמתה לשאר התכנית, ועוד סיבות רבות.
שוב, מעט הזדמנויות והרבה יצירות, תזכרו.
מומלץ לקרוא: אתם מתמידים או סתם נודניקים?
תדעו לשחרר או שתחסמו
להתעקש 20 פעם לא גורם לאף אחד יותר חשק להזמין אתכם. לשלוח מייל, הודעה בוואטסאפ, הודעת סמס והודעה במסנג'ר בפייסבוק בו זמנית, זה לא אסרטיביות. זו גסות רוח.
גסות רוח, שלרוב, אגב, מובילה לתגובה אחת – חסימה.
כבדו את הזמן והפרטיות של אדם אחר
ויש לי חידוש נוסף – מיילים לא הולכים לאיבוד ב2017 ב99.9% מהמקרים. שלחתם מייל, אין צורך בהודעה "שלחתי לך מייל". אלא אם יש לכם סיבה טובה להאמין שהמייל שלכם הגיע לספאם, ואז שווה לחשוב למה זה. 🙂
בקיצור, היו מקצועיים ונוחים לעבודה
כן, זה לוקח זמן. אבל את הזמן הזה אף אחד אחר לא ישקיע כדי לתת לכם הזדמנות. תעלו את המוסיקה שלכם לאינטרנט בצורה הכי מסודרת שיש, זה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות כדי לגרום לה להיות מבוצעת יותר. או לפחות שיאזינו לה.
בהצלחה לכולנו, ושנזכה לכמה שיותר ביצועים והופעות וכל הטוב הזה
אביה