איך עשיתי יחצ עצמאי לאלבום שלי ומה למדתי מזה

יחצ עצמאי

הפוסט הפעם נכתב ע"י נועה שמר. אם אינכם מי היא נועה, אספר לכם שהיא זמרת ויוצרת ירושלמית. שיריה מפגישים בין טקסטים עבריים לבין מוזיקת רוק אלטרנטיבי. אלבומה הראשון, 'עושי הסיכומים', יצא ביוני האחרון.

לקראת הוצאת אלבום הבכורה שלה, נועה בחרה שלא לשכור יחצ"ן ולעבוד מול אנשי התקשורת – אנשי המדיה. שדרנים, עורכים, כתבים, בלוגרים – בעצמה.

התוצאות היו מצוינות לטעמי. האלבום והסינגלים קיבלו כיסוי תקשורתי משמעותי.

חשבתי שיהיה חשוב ומעניין למוסיקאים רבים לקרוא על תהליך עבודת היח"צ העצמאי, ולכן ביקשתי מנועה לשתף מניסיונה.

בפוסט שלפנינו נועה כותבת על הסיבות שהביאו אותה לבחור לעשות את היח"צ בעצמה ולא באמצעות יח"צ מקצועי, על תהליך העבודה עצמו, וכמובן על תובנותיה בעקבות הפרוייקט.

אני חושב שכל מוסיקאי שמתכנן להוציא בעתיד אלבום או סינגלים ילמד ויהנה מאוד מהפוסט החשוב הזה של נועה.

**

נועה שמר:

איך עשיתי יחצ עצמאי לאלבום שלי ומה למדתי מזה

צילום: עינב שמר

 

"אני מוכן לעלות לבמה עם חולצות של קוקה-קולה", נהג אבא שלי לומר, בזמן שהוא ואמא שלי היו מנסים לחשוב על דרכים לממן את תזמורת הבארוק שלו.

שיחות כאלה היו זכורות לי מאז ומעולם.

יכול להיות שבהיותי בת של מוזיקאים הגעתי מוכנה נפשית לרגע שבו ארצה להוציא את המוזיקה שלי לאור, ולא יהיה אף אחד שידחוף אותה חוץ ממני. זה לא היה שוֹק, זאת היתה מציאות יומיומית. וההחלטה לקדם בעצמי את המוזיקה שלי היתה שם הרבה לפני שהיה אלבום.

 

מוסיקאי שהוא יחצ"ן? בוודאי!

אפשר לדבר הרבה על ההבדלים בין להיות יחצ"ן – גם של המוזיקה של עצמך – לבין להיות מוזיקאי.

כמובן שאלו שני מקצועות שונים, בדיוק כפי שלהיות מורה למוזיקה ולהיות מוזיקאי הם שני מקצועות שונים. ובכל זאת – הנטייה שלנו, המוזיקאים, היא לחבר באופן טבעי את שני האחרונים, בעוד שחיבור בין שני הראשונים מעורר לא פעם הסתייגות רבה.
כמובן שלא כל מוזיקאי יוצר הוא יחצ"ן, בדיוק כמו שלא כל מוזיקאי הוא מורה. ובכל זאת, הרבה פעמים מדובר בהסתייגות אוטומטית מדי.

בשבילי, שיר שלא הוצאתי לאור, שלא שלחתי אותו לכל מי שרק יכול לגלות בו עניין, הוא שיר שבמובן מסוים לא סיימתי להלחין.

המילה "יח"צ" מוציאה שם רע למה שבעצם כל אומן יוצר מעונין בו – קשר עם קהל, קשר עם מבקרי תרבות.

לא מדובר בטלמרקטינג, ולמרות המושגים החופפים – יש הבדל מהותי בין אם את מוכרת סחורה של חברה, שעיקרה "לעשות כסף" לבין אם את אומנית שמפרסמת שיר ומבקשת קשר עם הקהל.

ובכלל, האמת והיצירתיות נמצאות לא רק בפן "הפנימי" והאותנטי, אלא לא פחות מכך ביכולת לשדך את אותה פנימיות אל העולם החיצון.

באופן סימלי מאד, בנושא זה בדיוק עוסק האלבום שהוצאתי.
יעיד על כך שם האלבום, 'עושי הסיכומים', שיכול להתפרש כהתייחסות למבקרים המתייגים מוזיקה באופן חיצוני, אולם בלעדיהם לא היינו מגיעים להרבה מוזיקה טובה ו"פנימית".

 

 

למה לעשות יחצ עצמאי ולא לשכור יחצ"ן מקצועי?

הסיבות למה כן לעבוד עם יחצ"ן ידועות ומוצדקות, ולכן אמנה כאן רק את הסיבות מדוע החלטתי לעבוד לבד.

ראשית, לא לכולנו יש יכולת לממן יחצ"ן.

שנית, למצוא יחצ"ן טוב, שהחיבור בינכם הוא טוב, זה גם לא פשוט.

שלישית, לשכנע יחצ"ן לעבוד אתך זה כבר סוג של עבודת יח"צ לא קטנה.

רביעית, ולדעתי הכי חשוב, יש יופי גדול בפנייה של היוצר עצמו אל אנשי המדיה. שדרנים, עורכים, כתבים, בלוגרים – רובם ככולם אוהבים מוזיקה, רוצים לקדם מוזיקה, ומעריכים מאד פנייה רצינית מאומן עצמאי שלוקח את היצירה שלו בידיים.

כמות הפירגונים שקבלתי מאנשי מדיה על כך שאני עובדת בלי יחצ"ן היתה גדולה, והפתיעה אותי.

לאט לאט הבנתי שגם לפנייה אישית כזאת יש מקום בעולם התעשייה.
גם אם משמעות הדבר היא שאגיע לפחות אנשים בדרך זו, לפנייה האישית יכול להיות יתרון, והיא עשויה לייצר קשרים חזקים וחשובים.

אחר כך שאלתי את עצמי למה בכלל הייתי מופתעת, הרי זה אך הגיוני שאנשים שעוסקים בשידור מוזיקה וכתיבה על מוזיקה – ישמחו לדבר עם האומנים עצמם, ולא רק עם יחצ"נים או מנהלים אומנותיים.
קל וחומר כשמדובר באומן צעיר ולא מוכר, שהמוזיקה שלו מדברת אליהם.

כך שמבחינתי, העבודה על היח"צ נעשתה להמשך של תהליך היצירה.

 

האם יח"צ עצמאי עדיף מיח"צ מקצועי?

האם הייתי מגיעה רחוק יותר באמצעות יחצ"ן שהיה מקדם אותי ואת המוזיקה שלי?

יכול להיות. אני ממש לא שוללת את האפשרות שאעבוד בהמשך עם יחצ"ן. אבל לא הייתי מוותרת על הדרך שעשיתי ועל האופן שבו המוזיקה שלי התפרסמה.

אני מקווה שבעתיד הלא רחוק אמצא את עצמי עובדת בליווי יחצ"ן מקצועי, אבל מאמינה שגם כשהיום הזה יגיע, אהיה מעורבת מקרוב מאד בתהליך היח"צ, ויכול להיות שאעשה לא פחות ממה שעשיתי כשעבדתי לבד.

תהליך עבודת היח"צ העצמאי

צילום: Gaya's Music Photos

 

תהליך עבודת היח"צ העצמאי

לא היה לי מושג איך יראה כל התהליך, והרבה מהעבודה המצאתי תוך כדי עשייתה.

מחקר

זה התחיל בצלילה עמוקה לתוך הרשת: מיפוי וסריקה של כל אתר, בלוג ומגזין מקוון שמצאתי. ביליתי שעות בחפירות ארוכות בדפי וקבוצות פייסבוק. ערכתי רשימה של כתובות מייל רלוונטיות, אספתי שמות של אנשי קשר והתחלתי לפנות לכל אחד באופן אישי.

הפניה לאנשי התקשורת

היו הרבה שלא ענו בחזרה, והיו גם הרבה שכן ענו. היו כאלה שענו רק אחרי פניה שניה ושלישית. לא רציתי להציק יותר מדי, ומצד שני גם לא להסתפק רק בפניה אחת, אז סימנתי לעצמי למי שלחתי הודעה ומתי, מה היתה התגובה, ומתי אני רוצה לפנות פעם נוספת.

טאקט כאן הוא קריטי, והשתדלתי לפנות באופן הכי ענייני והכי מכובד שאני יכולה. אני מאמינה שזה שינה לטובה את מספר התשובות שלהן זכיתי.

הזמן וניהולו…

תוך כדי העבודה גיליתי שהתהליך לוקח זמן. הרבה זמן.

זו עבודה לכל דבר. זה לא אומר שצריך להתפטר מידית כדי להוציא דיסק, אבל זה בהחלט יכול לשאוב את כל הזמן הפנוי שיש, וצריך להיערך לכך בהתאם.

בדיוק כמו שהקלטות לוקחות את הזמן שלהן, הן מבחינה כמותית והן מבחינה אנרגטית, כך גם היח"צ.

אמנם, בתחילת "המסע", לא ידעתי כמה זמן אני מקדישה ליח"צ, ולא היתה לי תכנית ברורה. זה הכניס אותי ואת המשפחה שלי לסחרור.

קביעת מסגרת זמנים ויעדים ברורים

מהר מאד הגדרתי מראש כמה חודשים אני בוחרת להקדיש ליח"צ, מה אני עושה בכל שלב ומתי "מסיימים". כי באמת אין לדבר סוף אם לא שמים לו סוף.

יח"צ, כמו שאומר קרמבו ב"מבצע סבתא", מתחיל הכי מהר שאפשר, ומשם רק מתגבר.

תמיד יש עוד מיילים ועוד אתרים ועוד תכניות רדיו שאפשר לשלוח להם חומרים. אבל בלי מסגרת זמן ויעדים ברורים קשה להישאר ממוקדי מטרה, וקשה עוד יותר לשכנע את בני המשפחה שלך שמתישהו תשוב להיות ככל האדם.

 

התחלה, אמצע וסוף

במסגרת הזמן שקבעתי היו התחלה אמצע וסוף

התחלה

הסינגל 'יצרח', בהפקתו של דויד פרץ, שטרח למעני רבות ועזר לי לפתוח עוד דלתות בהמשך, והקליפ של 'נועה' בבימויו של חי אפיק

אמצע

שחרור האלבום ומופעי השקה חגיגיים

סוף

כדי לסיים את התהליך, החלטתי לצלם קליפ נוסף  לשיר 'לא מבדיל', אפילו שלא מדובר בסינגל חדש, אלא למעשה בסינגל הראשון שיצא לפני כ7 שנים (!).
הרעיון הוא להשאיר משהו רענן, אומנותי יותר, שיסגור את מעגל היצירה של האלבום וייתן אמירה מסכמת לכל התהליך.

 

 

הפתעה: אנשים אוהבים לעזור       

אנשים טובים עזרו לי לכל אורך הדרך, כולל כאלה שהגעתי אליהם דרך עבודת היח"צ ושלא הכירו אותי קודם לכן.

אני חייבת תודה לכמה וכמה אנשים מהתעשייה, כגון אסף רחמני מחברת קמ"ע, שמפיצה את האלבום, שלא היססו לענות לי על שאלות פשוטות של מתחילים, או לעזור לי להשיג כתובות מייל כשזה היה אפשרי.

הרגשתי שהם עושים זאת מתוך הזדהות עם הדרך שאני עושה, וכמובן מתוך חיבור למוזיקה. כשזוכים לרגעים כאלה, גם אם הם לא קורים כל יום, מרגישים טוב מאד את ההבדל בין המושג הקר "יח"צ" לבין המעשה של פרסום שיר.

כאן נכון לציין ש"BarakMusic – המדריך למוסיקאי העצמאי" שימש לי מדריך נאמן כמעט בכל שלב ושלב, ונעזרתי רבות בפוסטים השונים שבו.

אני רואה את עצמי כתלמידת הבלוג, ולכן שמחתי במיוחד כשברק פנה אליי וביקש ממני לכתוב על חווית היח"צ העצמאי שעברתי.

תודה לברק, ולאנשים הטובים באמצע הדרך. נפגש בהופעות הבאות!

**

אני מקווה שהפוסט של נועה עורר בכם השראה והגדיל את המוטיבציה שלכם לנסות ולעשות את היח"צ של האלבום שלכם בעצמכם. יחצ עצמאי.
כדי להתרשם מכמות ואיכות החשיפה התקשורתית שאלבומה של נועה קיבל בעקבות עבודת היח"צ העצמאית של נועה, אתם מוזמנים להכנס לדף האומן של נועה בפייסבוק 

תוכלו להאזין ואף לרכוש את המוסיקה של נועה כאן

Comments

  1. שאלה לי, האם יש למה להריץ קמפיין לקליפ בודד, כשאנחנו עוד רק לקראת הקלטת אלבום?

    או עדיף כמה חודשים כשהדברים ממש על האש ולהתחיל אז? האם זה הכל או לא כלום, במובן שקליפ אחד גם עם קמפיין טוב ידעך במהרה?

    • מטרות העל: להשאיר אתכם במודעות קהל היעד הפוטנציאלי וליצור אצלו ציפיה לאלבום
      אפשר לעשות זאת גם באמצעות יצירת כמות מספיקה של "סיבות למסיבה" – אבני דרך בדרך להשקת האלבום. השקת קליפ לסינגל זב בהחלט יכול להיות "סיבה למסיבה כזו. 

  2. שיר זהבי says

    תודה רבה! פוסט לעניין ומאוד מלמד. 

  3. מיקה הרי says

    פוסט מצוין. כתוב בצורה כנה, ישירה, אמיתית ועניינית מאד. בהחלט נושא שאני חושבת עליו הרבה ושמחתי לשמוע כלכך מקרוב על החוויה הזאת באופן אישי ובהיר מאד. תודה נועה! 

  4. להקת Mens Rea says

    ועוד סיבה לעשות את זה עצמאית, ולא באמצעות יח"צ מקצועי: אומנם המקצועי אמור להשיג יותר, אבל להבנתי ומיטב ידיעתי – אין פה התחיבות לתוצאה. ואין אפשרות לפקח על זמן העבודה. 

    זה אומר, שאתה משלם אולי הון תועפות, מבלי שבטוח שהתוצאה שתשיג תהא זו שתרצה, או שתתקרב לכך. ועוד בשוק מוסיקלי שבו אם אתה לא אמן מוכר ו/או נחרש גלגל"צ, קרוב לוודאי שרק תפסיד כלכלית על האלבום (ובעידן בו ממילא הפורמט די נשחק). 

    גם אנחנו קידמנו עצמאית. אומנם ללא הרבה הכרה או תוצאות, אבל מכיר לא מעט אמנים, מוסיקאים וחברים – ששפכו כספים – והגיעו, פחות או יותר, לאותה תוצאה. לפחות נשאיר את הכסף אצלנו. 

    • אני גם ניסיתי אבל ממש ללא הצלחה ומיד פניתי לייחצנית מדהימה שעזרה לי מאוד.לא מצאתי לא ראש ולא רגליים ואיבדתי את עצמי.כמו כן גם מספר חברים שניסו ובסינגל השני פנו ליח"צ.יש כמה טובים..לאו דווקא הוותיקים אלא הרעננים שלא נשחקו.אלה הגדולים עם השמות נמפוצצים לוקחים את הריטיינר שלנו לשלם שכירות שווקא היותר קטנים ילחמו עלינו.בדוק.

      בקיצור, בלתי אפשרי מנסיוני לבד.קשה למכור א עצמך אנחנו אמנים היי!

       

      בהצלחה לכולם!

Speak Your Mind

*

11 − one =

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.