אל קון – ויקיפדיה
אל קון 1925-1988 Al Cohn
אלברט גילברט "אל" קון נולד ב-24 בנובמבר 1925 בברוקלין, ניו יורק למשפחה יהודית. כבר בילדותו החל לגלות עניין רב במוזיקה ולמד נגינה על מספר כלי נגינה. תחילה למד לנגן בפסנתר ובקלרנית, אולם בהמשך עבר להתמקד בסקסופון טנור שהפך עד מהרה לכלי הנגינה העיקרי שלו.
בגיל 15 כבר ניגן באופן מקצועי עם תזמורות שונות בניו יורק.
בשנות ה-40 המוקדמות הצטרף לתזמורת של ג'ו מארסאלה, ולאחר מכן ניגן עם גדולי נגני הסווינג של התקופה כגון בני גודמן, וג'ין קרופה. כשגויס לצבא האמריקאי, הוא ניגן בתזמורות צבאיות.
אך הפריצה הגדולה שלו הגיעה לקראת סוף שנות ה-40, כאשר הצטרף לביג בנד של וודי הרמן, שכונה "העדר השני", שם ניגן בחטיבת הסקסופונים שהפכה להיות כנראה המפורסמת בעולם הג'אז מאז ועד עולם, שכונתה "The Four Brothers" על שם ארבעת הסקסופוניסטים בחטיבה, ועל שם אחד מלהיטי העדר השני של וודי הרמן שהציג את חטיבת הסקסופונים הזו. כ"א מאותם ארבעה היה מוזיקאי נפלא, ויחד הפכו לכח מחץ. היו אלה סטן גץ, זוט סימס ואל קון בטנורים, וסרג' צ'אלוף בבריטון.
כמובן שהמוכר ביותר מהארבעה היה סטן גץ, שהפך לכוכב ענק, אבל כל הארבעה התפרסמו והפכו לסלבריטאים בעקבות הצלחת "העדר השני" (שכונה בעקבותיהם גם תזמורת "ארבעת האחים") וכולם הפכו למוזיקאים מבוקשים ביותר.
בניגוד ליתר חברי בחטיבה, אל קון לא רק ניגן בסקסופון, הוא גם תרם עיבודים לא מעטים פרי עטו לתזמורת של וודי הרמן.
סגנון הנגינה של אל קון התאפיין בליריות ומלודיות ופחות הדגיש את הצד הטכני והיכולת הוירטואוזית. קון נודע בסגנון סולו זורם ולירי, עם דגש על הצד המלודי ופחות על הצד הטכני. הוא העדיף לאלתר במהירות בינונית או איטית ולא במהירויות גבוהות, ואילתוריו התאפיינו תמיד ביצירת מנגינות קליטות ומלודיות מאוד, כאלה שאפשר בקלות לזמזם או לשרוק אותם.
כמו כל המוזיקאים בצעירים בני זמנו, הוא הושפע מצ'ארלי פרקר, אבל לא פחות מכך, ואולי אף יותר, הוא הושפע משני סקסופוניסטים בני הדור הישן – דור הסווינג – מהאלט של ג'וני הודג'ס, ויותר מכל – מהטנור של לסטר יאנג.
אחרי שעזב את העדר השני של וודי הרמן, אל קון הקליט בשנות ה-50 לא מעט אלבומים, בהובלתו ובהובלת אחרים. רובם ככולם בסגנון ה "West Coast" הרגוע, שמשי ומלודי, באלבומים. בשנים האלה קון גם הוביל חמישייה במשותף עם הטרומבוניסט המצוין בוב ברוקמאייר.
אך השותפות המוכרת ביותר שלו ורבת השנים, הייתה עם חברו ל"ארבעת האחים" – זוט סימס. החל משנת 1956 השניים החלו להוביל במשותף חמישייה והם המשיכו לנגן יחדיו באופן לא סדיר עד מותו של סימס בשנת 1985.
סימס וקון הפכו לצמד סקסופונים קבוע. הם השלימו זה את זה בצורה מושלמת, עם כימיה אדירה. למרות ששניהם הושפעו מאוד מלסטר יאנג, ההבדלים בנגינתם ניכרים. זוט סימס סיפק את האנרגיה והתוקפנות (תוקפנות יחסית לתלמיד של לסטר יאנג, כן?), ואילו קון את הליריות והרגש. יחד הם יצרו איזון מושלם ופרונטליין אדיר – רגיש ועדין ועם זאת אנרגטי ואסרטיבי.
השניים גם ניגנו בחלק מהקלטותיו של הסופר ג'ק קרואק (אוהבי קרואק בפרט ודור הביט בכלל – מוזמנים להאזין לאלבום Blues And Haikus. תמצאו אותו בכל פלטפורמות הסטרימינג) ושיתפו פעולה עם נגנים נוספים כמוז אליסון בפסנתר.
בשנת 1957 אל קון השתתף בשתי הקלטות שהמשותף להן היה שבשתיהן לא היה מנהיג אחד וכן שבשתיהן ניגנו ארבעה סקסופונים.
האלבום הראשון מבין השניים היה Together Again! – איחוד של The Four Brothers הנודעים מהעדר השני של וודי הרמן. הרבי סטוארט, שהחליף את סטן גץ בעדר השני אחרי שהאחרון פרש לקריירה עצמאית, החליף גם כאן את סטן גץ. אבל זוט סימס, אל קון וסרג' צ'אלוף ניגנו באלבום הזה. אלבום משובח. זה היה אגב, האלבום האחרון של סרג' צ'לוף, סמוך להקלטו הוא נפטר.
האלבום השני Tenor Conclave היה ג'אם סשן של 4 טנורים שייצגו את כל קשת הטנורים באותה העת – אל קון וזוט סימס עם הצליל הקליל יותר, האנק מובלי ההארדבופי והטנור הצעיר והלא מוכר ג'ון קולטריין. מעניין להאזין לאלבום וללמוד דרכו לזהות די בקלות את הסאונדים השונים של הטנורים השונים.
בשנות ה-60 אל קון מיעט להופיע בשל בעיות בריאותיות, אבל הוא המשיך לכתוב עיבודים לתזמורות שונות.
במהלך שנות ה-70 הצמד אל קון וזוט סימס חידשו את השותפות שלהם, וחזרו להופיע ברחבי ארה"ב. שנות ה-70 והמחצית הראשונה של שנות ה-80 היו שנים קשות לבופ לסוגיו, אבל זוט וקון המשיכו בעקשנות לשאת את הלפיד בפני הקהל. השניים המשיכו להופיע ולהקליט יחד עד מותו של זוט סימס בשנת 1985.
בשנים האלה – שנות ה-70, אל קון הקליט אלבומים ללייבל Xanadu. ההקלטות ב-Xanadu הם לטעמי פסגת המוזיקה של אל קון. לצערי, לא כל האלבומים של אל קון בלייבל הזה נמצאים בפלטפורמות הסטרימינג, אבל צירפתי דוגמאות מעולות ממה שכם נמצא בסטרימינג מהלייבל הזה.
מעניין לשים לב לצליל קולו של אל קון בשנות ה-70 וה-80, שנהיה כהה וכבד יותר מצליל הטנור הקליל והבהיר שאפיין אותו כ"כ בשנות ה-50.
בראשית שנות ה-80 אל קון חתם בלייבל Concord, ושם הוציא סדרת אלבומים משובחת. רובם בהובלתו, ואחד בהובלה משותפת של הכוכב החדש של סגנון הסווינג – סקוט המילטון.
אל קון הקליט בהולנד את אלבומו האחרון Rifftide בלייבל Timeless ביוני 1987. באותה העת הוא כבר היה חולה בסרטן וניתן לייחס לכך את את הכבדות היחסית בנגינתו באלבום. אבל בכל מקרה זה עדיין אלבום מצוין ששוה האזנה.
מלבד היותו סקסופוניסט טנור מוכשר, אל קון זכה להערכה רבה גם כמעבד מוזיקלי מחונן. הוא כתב ועיבד להפקות ברודוויי שונות, וכתב עיבודים לתזמורות הג'אז של מיינרד פרגוסון, גרי מאליגן, טרי גיבס ובוב ברוקמאייר.
בנוסף לכל אלה, אל קון גם שימש כמעבד ומנהל מוזיקלי לזמרת לינדה רונשטאדט בשנות ה-80. קון אפילו הופיע על הבמה לצד אלביס פרסלי בהופעה במדיסון סקוור גארדן ביוני 1972.
אל קון נפטר מסרטן הכבד בפנסילבניה ב-15 בפברואר 1988, בגיל 62 בלבד.
בנו ג'ו קון הוא נגן גיטרה ג'אז מוכשר, שעשה את צעדיו הראשונים באלבומיו של אבא.
למרות שכמעט בכל תקופת פעילותו, היו טנורים אחרים שתפסו את אור הזרקורים, הוא היה סקסופוניסט נפלא לירי ומלודי שרוב שומעיו נופלים ברשתו.
דווקא מורשתו כמעבד מקבלת בשנים האחרונות הכרה רחבה. היום ניתן לשמוע ביג בנדים רבים בקולג'ים ובתיכונים המנגנים את עיבודיו.
***
פורסם בנובמבר 2023
