אל תשוו: ‏5 טיפים שיעזרו לכם להפסיק להשוות את עצמכם לאחרים

קרה לכם שקנאתם בהצלחות של אמנים-חברים שלכם? קרה לכם שקראתם סטטוס בפייסבוק על זה שמישהו התקבל לפסטיבל יוקרתי והרגשתם צביטת קנאה בלב?

הפוסט הזה מיועד לכם.

אספר לכם למה זה טפשי ולא הגיוני להשוות את עצמכם לאחרים, וגם אתן לכם 5 טיפים בדוקים כיצד להפוך את ההשוואות ההורסות הללו למשהו מעצים עבורכם.

אל תשוו

 

אני גר בירושלים בשכונת ארנונה. יש לנו דירה לא גדולה בקומה רביעית בלי מעלית.

לפעמים, כשאני מבקר חברים שגרים בבתים פרטיים – וילות של 2-3 קומות וחצר גדולה – אני מרגיש צביטת קנאה.

"למה לי אין את מה שיש להם?", "מה, לי לא מגיע בית גדול, עם חצר וחדרים נפרדים לילדים, ואפילו משרד וחדר מוסיקה?"

לרוב אני מתגבר על התחושה הזו די מהר. לרוב.

אני מזכיר לעצמי, שאני בחרתי לעזוב את עריכת הדין ולעשות דברים שאני אוהב. אני מזכיר לעצמי, שאני לא באמת רוצה לגור באיזה פרבר שינה מנומנם עם אנשים שכולם נראים בדיוק כמוני. אני מזכיר לעצמי, שאני בוחר להוציא את הכסף שלי על טיולים ברחבי העולם. אני מזכיר לעצמי, שלי אין משכנתא של 7,000 ש"ח בחודש למשך 20 השנים הבאות, כזו שמחייבת את מי שלקח אותה לעבוד נון סטופ, גם אם הוא לא אוהב את העבודה שלו.

ואני גם מזכיר לעצמי, שאני נורא אוהב את החברים האלה שגרים בבית הזה ולכן אני רוצה לפרגן להם ולא לקנא בהם.

למה אני מספר לכם את זה? כי עשיתי סקר וגיליתי שרוב הסיכויים שאתם בני אדם. מה שאומר שגם אתם חוטאים כמוני מידי פעם בהשוואות.

כמעט בכל פעם שאני נפגש עם מוסיקאי לפגישת ייעוץ, אני שומע

"אנחנו התחלנו יחד ותראה איפה הוא ואיפה אני. לו יש שירים בגלגלץ ולי – כלום."

– או – 

"אני מבוגר יותר ממנו ולמרות זאת אני לא עושה חצי מהתורים שהוא עושה כל שנה."

– או – 

"אני לא מבינה למה אני לא מתקבלת לאינדינגב. אני עושה מוסיקה לא פחות טובה מאלה שהתקבלו."

יש לי עצה ששווה זהב בשבילכם (למרות שהיא קשה מאוד ליישום):

אל תשוו!

תפוחים ותפוזים

תפוזים ותפוחים. אל תשוו בין חלון ראווה של אחרים למאחורי הקלעים שלכם

כי איך אפשר להשוות בחור בן 25 שיכול לחיות בדירת שותפים בברוקלין ולקבל כל חודש סיוע מההורים, לבן 35 עם משפחה  שצריך לשלם על גן ילדים? ובכלל- מה עדיף?

כי הפסטיבלים והשואוקייסים השונים אינם תחרויות מיס יוניברס. כל פסטיבל מחפש דברים מסוימים וגיוון מסוים. ואולי אתם פשוט פחות מתאימים למה שהפרוגרמרים של הפסטיבל המסוים הזה מחפשים.

כי אי אפשר באמת להשוות ביניכם לבין אף אחד אחד.

אל תשוו כי כולכם ייחודיים!

או כמו שכתב ד"ר סוס:

ד"ר סוס - תהיו אתם

לקריאה נוספת: 3 צעדים פרקטיים שיעזרו לכם לצאת מהתקיעות

 

אל תשוו בין חלון הראווה של אחרים למאחורי הקלעים שלכם

אל תשוו בין חלון הראווה של אחרים למאחורי הקלעים שלכם

בדרך כלל אתם יודעים על אחרים מחלונות הראווה שלהם: ממה שהם מספרים לכם בפייסבוק, או מהודעות היח"צ לעיתונות.

וזה סוד הגלוי לכולם – שבחלון הראווה שמים רק את הדברים הטובים, הנוצצים והמוצלחים. מאחורי הקלעים שמים את שאר הדברים הטובים פחות והנוצצים פחות.

אבל למה אתם משווים את מה שאתם רואים בחלון הראווה של אחרים למאחורי הקלעים שלכם? בהשוואה הזו תמיד תפסידו.

קצפת לפנים. זה מה שאתם מקבלים בפייסבוק. לא את החיים האפורים עצמם

כי בסטטוס בפייסבוק האמנים לא יספרו לכם שהתורים הארוכים והסופר-מוצלחים באירופה עלו להם אלפי שקלים; או שהגיטרה בעשרות אלפי השקלים שההוא קנה, עלתה לו בפרידה מהחברה; או שההיא שהסינגל שלה נכנס לפלייליסט של גלגלץ, היא בת 28 ועדיין חיה על חשבון ההורים ועובדת במלצרות – עבודה שהיא שונאת.

בפייסבוק אתם מקבלים לפנים את הקצפת עם התותים, לא את החיים האמיתיים. ולעולם החיים האמיתיים יהיו אפורים יותר, קשים יותר ומתוקים פחות מהקצפת.

 

אל תחיו חיים של אחרים

אל תחיו חיים של אחרים

סטיב ג'ובס אמר פעם שהחיים שלכם קצרים מכדי לבזבז אותם על לחיות חיים של אחרים.  

הנה כמה דוגמאות שבטח מוכרות גם לכם:

  • אם חברה שלכם מוציאה כבר את הוידאו-קליפ הסופר-מושקע השלישי לקראת השקת אלבומה החדש – זה לא אומר בהכרח שזו צריכה להיות המטרה שלכם.
  • אם מוסיקאי שאתם מכירים מרים אלבום במאות אלפי שקלים עם מפיק מוסיקלי מעולה ונגנים הכי טובים שיש, ומאות שעות אולפן – זה לא אומר בהכרח שזה מה שאתם צריכים לעשות בכסף ובזמן שלכם.
  • אם שמעתם על מישהו ששילם אלפי שקלים כדי לחמם להקה זה לא אומר שזו הדרך היחידה ובוודאי לא הנכונה לכם כדי להגיע לתודעת הקהל שלכם.  

כל אחד מכם צריך להבין מה הייחודיות שלו, מי הקהל שלכם, להגדיר את המטרות שבאמת חשובות לו, ולאור כל אלה להגדיר מה הדרך הייחודית בה צריכים ללכת.

אחרת, תתעוררו אחרי זמן ותבינו שבזבזתם המון כסף שאין לכם וזמן שאין לכם – על חיים של אחרים. לא כי זו היתה המטרה שלכם, אלא  רק כי אחרים עשו ולכן גם אתם רציתם.

לקריאה נוספת: הדרך הבטוחה לוודא שלא תצליחו

 

אז מה עושים? איך מתגברים על הדחף הטבעי להשוות?

במיוחד בשביל זה, ריכזתי לכם

5 טיפים בדוקים שיעזרו לכם להפסיק להשוות את עצמכם לאחרים

 

1.  היו מודעים לסכנה ולטפשות שבהשוואות

היו מודעים לסכנה ולטפשות שבהשוואות

אם תהיו מודעים לסכנות ולפיתוי העצום שיש בהשוואות, וגם תזכרו כמה זה טפשי להשוות בין חלון הראווה של אחרים לבין מאחורי הקלעים שלכם – עיקצוץ הקנאה יעזוב אתכם מהר יותר.

 

2.  קבעו מטרות משלכם

קבעו מטרות משלכם

אם אין לכם מטרות משלכם – הנטייה תהיה "לאמץ" מטרות של אחרים. ובקרב הזה תמיד תפסידו.

קבעו לעצמכם מטרות המתאימות לייחודיות שלכם ושל המוסיקה שלכם.

כל פעם ש"ידגדג" שלכם להיות כמו מישהו אחר – בדקו עם עצמכם האם זה מסתנכרן עם המטרות האמיתיות שלכם.

 

3.  הכרת טובה יומית

הכרת טובה יומית

עשו לעצמכם מנהג: בכל יום כתבו 2 דברים בחייכם שאתם מודים עליהם ושמחים בהם. לאט לאט תיווצר לכם רשימה מכובדת של דברים שאתם מכירים עליהם טובה. כשיתחילו הספקות העצמיים, והקנאה תרים ראש – הציצו ברשימה. זה יחזק אתכם.

 

4.  שנו את דפוס החשיבה שלכם

שנו את דפוס החשיבה שלכם

אם מישהו השיג משהו שגם אתם רוצים להשיג, אל תתקעו במקום של קנאה או של הלקאה עצמית. ("מה דפוק אצלי שאני לא מצליח והוא כן.")

עשו סוויץ' מחשבתי, והפכו את ההצלחה של האחר למקור השראה עבורכם.

תאמרו לעצמכם – "אם הוא הצליח להשיג את המטרה הזו- אז גם אני יכול להשיג אותה!"

ונסו להבין, כולל בעזרת ניתוח המקרה של המצליחן, מה אתם צריכים לעשות כדי להשיג אותה.

 

5.  פרגנו!

פרגנו

נסו להיות חברים ותשמחו בהצלחות של אחרים. תגלו שזה נעים מאוד. חוצמזה, כמו כל קארמה – זה יחזור לכם ובגדול

 

בהצלחה!

Comments

  1. סתיו גולדברג says

    ברק, תודה רבה, פוסט מאד מאד מועיל וחשוב! אני חושב שאותן השוואות הן באמת אחד הדברים הכי קשים (לפחות בשבילי) בעולם המוזיקה וכמו שאתה (וסטיב ג'ובס) אומר, בשבילי הדבר שעוזר לצאת מזה זו המחשבה שכל אחד הולך בדרך שלו וחי את החיים שלו.
    אני תוהה אם השוואות באופן כללי זה דבר לא טוב. אם לדוגמא אתה סקסופוניסט, הייתי מציע שתשווה את עצמך לגדולים באמת, לקולטריין ופארקר ולא לחבר מהכיתה. וככה תוכל לראות מה אפשרי, לאן הם הגיעו ואיך. ברור שגם כאן יש מקום לטעויות: מתופף יכול לחשוב "טוני וויליאמס היה בהרכב של מיילס דייויס כבר בגיל 19 ואני בן 20, מה לא בסדר איתי?". אבל אני חושב שצריך פשוט לשאוף להיות ברמה המוזיקלית שלהם במקום ולא להכנס לזה באופן אישי.

    לא יודע, אולי זאת לא בדיוק השוואה. מה אתה חושב?

    • הי סתיו, תודה על התגובה והפרגון!

      אני חושב שאופיינו כבני אדם מאלץ אותנו לעשות כל הזמן השוואות. זה (כמעט) בלתי נמנע, למרות שלא תמיד זה נכון ופרודוקטיבי.
      אבל אם אנחנו כבר עושים את ההשוואות האלה, חשוב שנדע שההשוואה לא יכולה להיות חלון ראווה לבאק אופיס. חשוב שלפחות נשווה בצורה הוגנת (לנו).

  2. יולנטה says

    נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט שלך. כל מה שכתבת בו הוא לגמרי נכון. זה אכן טיפשי להשוות ותמיד מסתיים במפח נפש של המשווה. כך לפחות זה עובד אצלי. הטיפים שלך הם סבבה ממש ויש לי עוד טיפ להציע. אם יש מישהו שמעורר בך את תחושות הקנאה האלה ואתה לא מצליח להתגבר על זה בשום דרך, פשוט עדיף לזוז מ״חלון הראווה״ הזה, כלומר אם זה בפייסבוק אז לעשות אנפולו. זה מה שאני עשיתי במקרה מסויים ונפתרה לי הבעיה. אחר כך, ממרחק, הצלחתי לראות שזה לא זוהר כמו שזה נראה. 

  3. חשוב כל כך. זה תמיד אתגר אבל נראה לי שכמו שתמיד קל יותר להשליך או להאשים את האחר בדברים שאני אחראי עליהם במקום לקחת את האחריות ולהשתנות בעצמי כך גם יותר קל ״לרצות״ את הצלחתו של האחר מאשר באמת להסתכל פנימה ולחשוב מי אני באמת? 

    • אני חושב שאתה לגמרי צודק, טל. קשה לעשות את הבדיקה הפנימית-העצמית הזו ומניחים שהסתכלות באחר דומה להסתכלות במראה. וזה ממש לא כך. 

  4. "עשיתי סקר וגיליתי שרוב הסיכויים שאתם בני אדם"

    צודק. תודה 🙂

Speak Your Mind

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.