אני מקבל המון מיילים ממוסיקאים. זה כמובן סביר והגיוני. מה שלא הגיוני הוא שאני מקבל גם המון ניוזלטרים של מוסיקאים. אתם יודעים, מיילים שמוסיקאים שולחים לרשימת התפוצה שלהם.

(ואני הפעם לא אתייחס לתוכן הניוזלטר, שהוא לרוב גם ספאמי לחלוטין, גם נרקיסיסטי לחלוטין, וגם לא יעיל לחלוטין. אתם יודעים – מיילים שרק מבקשים דברים מהקהל: קנו את האלבום שלי, בואו להופעה שלי, תמכו במימון ההמונים שלי וכו'. הקדשתי לזה פוסטים וכנראה עוד אקדיש…)

מסתבר שמוסיקאים רבים, מהארץ ומהעולם, החליטו שהדבר הכי הגיוני לעשות, זה להכניס אותי לרשימת התפוצה שלהם ולשלוח לי את הניוזלטר התקופתי שהם שולחים לקהל שלהם.

ויש אפילו כאלה שלא מסתפקים להוסיף את המייל שלי לרשימת הדיוור שלהם, אלא הוסיפו את שני המיילים הפעילים שלי לרשימת הדיוור שלהם.

ואז אני בבעייה: אם אעשה אנסבסקרייב – די מהר אקבל פניה נעלבת מאותו מוסיקאי שהסאבטקסט שלה הוא "אני מבין שאתה כבר לא אוהב אותי יותר." אם לא אעשה אנסבסקרייב, האינבוקס שלי ימשיך להיות מוצף בעשרות ובמאות מיילים לא רצוים מסוג זה. 

מאחר ואני לא חושב שאני יחיד ומיוחד (אני כן, אבל חייבים לפעמים להראות פסאדה של צניעות, לא?) המסקנה היא פשוטה:

מוסיקאים רבים מכניסים לרשימת התפוצה שלהם, את כל אנשי תעשייה ואנשי תקשורת שהם מכירים, ושולחים להם את הניוזלטר התקופתי שלהם.

די ברור לי שברגע זה ממש, רבים מכם מרימים גבה בתמיהה ושואלים "נו… מה בעצם לא בסדר בזה?"

אז תנו לי להסביר לכם למה אסור לכם להוסיף אנשי תעשייה ואנשי תקשורת לרשימת התפוצה שלכם:

 

1.  לא ביקשתם רשות

אני לא זוכר אפילו לא פעם אחת שמוסיקאי ביקש את רשותי לצרף אותי לרשימת התפוצה שלו, ועדיין, המייל שלי מופיע בעשרות רשימות תפוצה של מוסיקאים.

תכניסו את זה לראש: אסור לכם להוסיף אנשים לרשימות התפוצה שלהם ללא אישור, ישיר או עקיף, מצידם.

זה גם לא חוקי, אבל הרבה יותר חשוב מזה – זה לא יקדם אתכם לשום מקום.

זה יכול להיות לגיטימי במקרה של אנשים קרובים לכם – חברים או משפחה, ואולי אפילו עם חברי פייסבוק איתם יש לכם אינטרקציה מתמשכת, ככה שדי בטוח שאם הייתם שואלים, הם היו מסכימים להצטרף לרשימה שלכם.

אבל להוסיף "סתם" אנשים בלי שקיבלתם את רשותם לרשימת התפוצה שלכם?? מה פתאום!

לי מפריע שהמיילבוקס שלי מפוצץ מידי יום במאות מיילים, ואני כועס על מי שעושה את זה – ללא רשותי. אני מניח שאני לא לבד בעניין הזה. אני מניח שגם אתם מעוצבנים על מי שמספים אתכם.

אבל זה בדיוק מה שאתם עושים, כשאתם מצרפים אנשי תעשייה ותקשורת לרשימת הדיוור שלכם ללא רשותם.

הרי אתם רוצים ליצור אהדה אצל אותם אנשי תעשייה ותקשורת. אבל במקום זאת אתם יוצרים אנטגוניזם נגדכם ישר מההתחלה.

אל תצפו שיהיו אנשי תעשייה ותקשורת שיכבדו אתכם ואת היצירה שלכם, ויקדישו לכם מזמנם, אם אתם לא מכבדים אותם, את הזמן שלהם ואת הספייס שלהם.

 

אולי יעניין אתכם: 10 טיפים פשוטים ליצירת ניוזלטר מושלם

 

2.  זה לא אותו קהל

ניסיתם פעם לדבר אל חבר שלכם כמו שאתם מדברים לאחיינית הקטנה שלכם? ניסיתם פעם לדבר לעורך מוסיקה ברדיו בצורה בה אתם מדברים אל בת הזוג שלכם? ניסיתם פעם לדבר אל אמא שלכם כמו שאתם מדברים אל פקיד הבנק שלכם?

אני מקווה מאוד שלא. טוב לא ייצא לכם מזה.

אנשים שונים אנחנו מדברים בצורה שונה. גם בדרך הדיבור וההתבטאות, וגם בתכני השיחה.

אותו הדבר גם ברשימות התפוצה שלכם.

אנשי תעשיית המוסיקה והתקשורת שונים מאוד מקהל האוהדים שלכם. מעניינים אותם דברים אחרים, ונקודת המבט שלהם שונה.

למשל:

קהל המעריצים שלכם ישמח לקבל איזה קאבר שצילמתם בבית בנייד שלכם. גם אם זו הקלטה ביתית טיפה רועדת עם סאונד לא מי יודע מה.

אתם בטוחים שתרצו להראות את זה לעיתונאי מוסיקה? אולי להם עדיף לתת קליפים עם מוסיקה מקורית שנראים ונשמעים מעולה ולא משהו ביתי, ועוד קאבר?

או

קהל המעריצים שלכם ישמח לקבל מכם תמונות מאחורי הקלעים, כולל תיאור הלחץ והבלגן המוחלט ששרר שם דקה לפני שעליתם על הבמה.

אתם בטוחים שתרצו שיקראו את זה הפרוגרמרים של המועדונים אצלם אתם מתכננים לנסות לסגור הופעות בזמן הקרוב?

או

קהל המעריצים שלכם ישמח מאוד לקבל מכם וידאוקליפ מושקע שהכנתם לשיר החדש שלכם.

אבל זה פחות יעניין מנהלי פסטיבלים. אותם יעניין איך אתם נשמעים בלייב, על הבמה, ללא האוטו-טיון,  העריכות ושאר תיקוני האולפן. גם יעניין אותם, לא רק לשמוע אתכם, אלא גם לראות איך אתם נראים על הבמה ואיך אתם מתקשרים עם הקהל. כי הם יודעים – בדיוק כמו שאתם יודעים, שאפשר היום לעשות הכל באולפן, וזה לא אומר כלום על היכולת שלכם להחזיק הופעה וקהל.

לסיכום: לאנשים שונים אנחנו מדברים אחרת ומספקים תכנים שונים. ואם אתם מחברים שני קהלים כ"כ שונים אלה מאלה – קהל האוהדים שלכם מצד אחד וקהל אנשי תעשייה ותקשורת מהצד השני – אתם בהכרח תחמיצו לפחות את אחד משני הקהלים האלה.

לא חבל?

לקריאה נוספת: 13 טיפים שיגרמו לכך שהמייל שלכם לא ייכנס אל תיבת הספאם

 

למה אתם עושים את זה?

ניסיתי להסביר לעצמי למה. למה מוסיקאים עושים את הטעות הזו, שפוגעת בהם יותר מבכל אחד אחר, ומכניסים את אנשי תעשיית  המוסיקה והתקשורת לרשימת התפוצה שלהם.

הנה כמה הסברים משלי. אשמח לקרוא הסברים אחרים:

 

1.  עצלנות

יש מוסיקאים שיודעים שחלק מתוכנית הפעולה של כל מוסיקאי עצמאי חייבת להיות יצירת ותיחזוק קשרים עם אנשי תעשיית המוסיקה ואנשי תקשורת. כי ככה הם נשארים בתודעה של אותם אנשים שיכולים לפתוח בפניהם דלתות ולתת להם הזדמנויות.

אבל לשלוח מיילים אישיים מידי פעם וליצור ולתחזק קשר זו עבודה קשה.  

אותם מוסיקאים מוצאים את פתרון הקסם: מכניסים את אנשי התעשייה והתקשורת לניוזלטר וסוגרים ככה את הפינה הזו.

 

2.  טייס אוטומטי

יש מוסיקאים שלא עוצרים שנייה לחשוב על ההגיון שעומד מאחורי הפעולות השיווקיות שלהם.  מישהו סיפר להם, או הם קראו איפושהו, שכדי להתקדם בעולם המוסיקה הם צריכים לא רק לנגן וליצור אלא גם לעשות כל מיני דברים שקשורים לשיווק וקידום עצמי – להיות בפייסבוק, לשלוח ניוזלטר, להקים אתר וכו' – אז הם עושים את זה כי צריך. רק שהם עושים את זה על טייס אוטומטי,  בלי להקדיש לזה טיפת חשיבה. בטח לא חשיבה שתעזור לקבל החלטה את מי להכניס ואת מי לא להכניס לרשימת הדיוור. מכניסים כל מה שיש וגמרנו.

 

3.  נרקיסיזם

יש מוסיקאים, שמשוכנעים שהם הדבר הכי טוב שקרה לעולם בעשור האחרון (לא רק מוסיקאים, אגב, אבל זה בלוג שמוקדש לכם, המוסיקאים…) וברור להם לחלוטין שהעולם כולו מצפה בנשימה עצורה למוצא פיהם. כל מי שצורף לרשימת הדיוור שלהם, כולל אנשי תעשיית המוסיקה והתקשורת,  צריך להרגיש עצמו בר מזל, כזה שהשכינה נגעה בו לרגע.  

 

4.  חיים ממספרים

יש מוסיקאים שעדיין חושבים שכמה שיותר הרבה, זה יותר טוב. כאלה שלימדו אותם להאזין שכדי שהם יתקדמו לאנשהו הם צריכים כמה שיותר צפיות ביוטיוב, כמה שיותר עוקבים בפייסבוק וכמה שיותר מנויים לרשימת הדיוור שלהם. והמסקנה שלהם היא – בוא נעשה הכל כדי שיהיו לנו יותר מכל דבר.

ולכן הם מצרפים כמה שיותר אנשים לרשימת הדיוור שלהם, גם אם מדובר באנשים שאינם "הקהל" שלהם, ומשלמים על קידום הווידאו שלהם, גם אם מדובר ב"צופים" ממצרים ופקיסטן.

המוסיקאים האלה שוכחים כנראה, שמאחורי המספרים צריכים להיות בני אדם אמיתיים, שבאמת צורכים את התכנים של אותם המוסיקאים. כאלה שיעדיפו "לבזבז" את זמנם היקר בהאזנה למוסיקה ובקריאת טקסטים של המוסיקאים.
אחרת המספרים הם רק מספרים.

מציע לכם לקרוא גם: שלושה דברים שאסור לכם לעשות בעת איסוף מיילים כשבונים רשימת תפוצה איכותית

 

 

סיכום

בקצרה ובפשטות: אל תכניסו אנשי תעשייה ותקשורת לרשימת הדיוור שלכם. זה לא יעזור לקידומכם המקצועי, להיפך – זה עלול לפגוע בכם.

 

בהצלחה