בוקר ליטל 1938-1961 Booker Little
עד שנת 1961, האבולוציה של החצוצרה בג'אז היתה ברורה:
לואי ארמסטרונג >>> רוי אלדרידג' >>> דיזי גילספי >> מיילס דייויס ופאטס נבארו >>> קליפורד בראון.
כשקליפורד בראון (בראוני) נהרג בשנת 1956, כולם חיכו לראות מי יקח את השרביט וימשיך את האבולוציה של החצוצרה בג'אז. 5 שנים אח"כ, רבים סברו שהתגלה השלב הבא באבולוציה של החצוצרה, בחור צעיר ממפיס טנסי, בן 23, בשם בוקר ליטל, שהדהים את העולם בסדרת הקלטות נהדרות, שהרחיבו את מעטפת הביבופ/הארדבופ של בראוני עוד לכיוונים יותר חופשיים.
אבל אז, בגיל 23 בלבד, בוקר ליטל מת ממחלת כליות, ומותו היכה בהלם את עולם הג'אז.
ליטל הספיק להקליט במשך 3 שנים בלבד. החצוצרן והמלחין המוכשר הזה הותיר לנו הקלטות נהדרות ותחושה עמוקה של החמצה.
***
בוקר ליטל ג'וניור נולד ב 2 באפריל 1938 בממפיס טנסי. בגיל 14 החל לנגן בחצוצרה.
בשנות העשרה לחייו הוא היה מבקר קבוע במועדוני הג'אז של ממפיס, וניגן בג'אמים עם הג'אזיסטים המקומיים: הסקסופוניסטים ג'ורג' קולמן ופרנק סטרוזייר, האחים פיניאס ניובורן בפסנתר וקאלוין ניובורן בגיטרה, ובן דודו החצוצרן לואי סמית'.
בן 16 הוא עבר לשיקגו. בן 20 כבר היה בוגר של השיקגו קונסרבטורי אוף מיוזיק.
במהלך שנת הלימודים האחרונה שלו, ליטל חלק חדר עם הסקסופוניסט סוני רולינס. רולינס, שהיה מבוגר מליטל ב-8 שנים, היה למנטור שלו הראשון שלו.
ליטל סיפר, שרולינס הזהיר אותו לא להיות מושפע יותר מידי ממוזיקאים אחרים, ואפילו לא להקשיב ליותר מידי הקלטות שלהם, כדי שלא יחקה את הסולואים שלהם.
רולינס גם הכיר לו את המתופף מקס רואץ', בזמן שזה הנהיג הרכב פורץ דרך בשיתוף עם החצוצרן קליפורד בראון (בראוני).
ליטל ורואץ' נפגשו שוב, אחרי מותו הטרגי של קליפורד בראון. אחרי מותו של בראוני, רואץ' הפסיק לנגן במשך כשנתיים, ואז, בשנת 1958, הוא הקים הרכב חדש: Max Roach + 4 – חמישייה ללא פסנתר (אבל עם טובה ככלי סולו נוסף).
רואץ' הזמין את ליטל להקליט עם ההרכב החדש שלו, שכלל גם מכר ותיק של ליטל מימי ממפיס – הסקסופוניסט ג'ורג' קולמן. מספרים כי רואץ' לקח את ליטל, בגלל שנשמע מאוד דומה לבראוני.
האלבוםDeeds, Not Words שלMax Roach + 4 שהוקלט בספטמבר 1958, היה הקלטת הבכורה של בוקר ליטל.
במשך תשעת החודשים הבאים, ליטל היה חלק מההרכב של רואץ', והקליט איתו מספר אלבומים.
בהקלטות אפשר באמת לשמוע את ההשפעה הגדולה שהיתה לבראוני על ליטל בראשית דרכו.
.
באוקטובר 1958, הקליט בוקר ליטל את אלבום הבכורה בהנהגתו: Booker Little 4 & Max Roach. אל חבריו מההרכב של מקס רואץ': מקס רואץ' – תופים, ג'ורג' קולמן – סקס טנור וארט דייויס – בס, הצטרף הפסנתרן טומי פלנגן.
אחרי תשעה חודשים, בוקר ליטל עזב את מקס רואץ', והפך לפרילנס בניו יורק.
במשך השנה בה היה פרילנס, ליטל הקליט 4 אלבומים ב-4 הרכבים שונים, כולם מיינסטרימיים:
> אלבום ג'אם סשן של ג'אזיסטים מממפיס – ג'ורג' קולמן, האחים לבית ניובורן, לואי סמית' ועוד;
> אוקטט של הטרומבוניסט סלייד המפטון;
> זמר הג'אז ביל הנדרסון;
> ואלבום של קולגה נוסף מממפיס – פרנק סטרוזייר.
בהקלטות האלה, כמו בהקלטות הקודמות אצל מקס רואץ', אנו מוצאים את בוקר ליטל מדבר "ביבופית שוטפת".
שנה בלבד של פרילנסריות, הספיקה כנראה לליטל, שהחליט לחזור לחיקו החמים והנוח של מקס רואץ'.
רואץ' היה המנטור השני של בוקר ליטל הצעיר. ממנו הוא למד רבות לרבות את החשיבות הגדולה של "סיפר הסיפור" בכלי הנגינה (לעומת וירטואוזיות לשם הוירטואוזיות) מצד אחד, והצד העסקי של המוזיקה מהצד השני.
משני המנטורים שלו – רואץ' ורולינס – הוא למד על חשיבות העבודה הקשה והאימונים בכלי הנגינה כדי להיות הכי טוב שאפשר.
מרגע חזרתו למקס רואץ', באפריל 1960 ועד ספטמבר 1961, ליטל הקליט המון. ספרתי 14 אלבומים.
במקביל לשת"פ שלו עם מקס רואץ', (כולל אלבומים בהובלתה של אשתו דאז של רואץ', הזמרת הנהדרת אייבי לינקולן), הוא החל לעבוד עם אריק דולפי, בו מצא שותף נאמן להרחבת גבולות שפת הביבופ לכיוון חופשי יותר.
בנוסף לשת"פים אלה, הוא גם הקליט עוד 3 אלבומים בהנהגתו.
תקופה הזו של שנה וחצי, שהיתה גם התקופה האחרונה של חייו הקצרצרים של ליטל, היא תקופה של התפתחות מוזיקלית מהירה.בוקר ליטל כבר לא מנגן "בופ טהור". אפשר לשמוע את התזוזה שלו מהביבופ המוכר והבטוח, אל עבר מחוזות מורכבים יותר הרמונית, עם צלילים יותר דיסוננטיים, לכיוונים חופשיים יותר. בתקופה הזו באה מאוד לידי ביטוי יכולת ההלחנה המרתקת של בוקר ליטל הצעיר.
אבל ליטל מעולם לא זנח את הביבופ. המוזיקה שלו תמיד היתה עם רגל אחת בביבופ ורגל שניה בפרי ג'אז, והחיבור בין הבופ והפרי ג'אז – מרתק וייחודי.
ראשון בתקופה זו, הוקלט האלבוםBooker Little Quartet , אלבומו השני של ליטל כמנהיג. זו, אגב, היתה הפעם היחידה בה ליטל הקליט בלי לשתף את קדמת הבמה עם כלי נשיפה אחר.
עם מקס רואץ', ליטל הקליט בתקופה הזו מספר אלבומים מצוינים, וביניהםThe Many Sides of Max ושתי קלסיקות: We Insist! Freedom Now Suite ו- – Percussion Bitter Suite (האחרון הוקלט רק חודשיים לפני מותו של ליטל(
בדצמבר 1960 החלו בוקר ליטל ואריק דולפי לשתף פעולה. בפעם הראשונה, זה היה באלבומו של דולפי Far Cry. באפריל 1961 הם הקליטו שוב יחד, והפעם תחת שמו של ליטל – Out Front אלבומו השלישי של בוקר ליטל.
ביולי 1961 ,ליטל ודולפי נפגשו להופעה חיה במועדון הFive Spot בהרכב של חמישייה, עם מל וולדרון בפסנתר. הקלטת הערב הזה הניבה 3 אלבומים Live! At The Five Spot, Volume 1 and 2 וגם Memorial Album, שיצא אחרי מותו של ליטל. הקלטות אלה מהוות לטעמי האזנת חובה לכל אוהבי הסגנון שבין הבופ לפרי ג'אז.
ליטל גם הספיק להשתתף גם בהקלטת האלבום Africa/Brass של ג'ון קולטריין (רק כחלק מהתזמורת, בלי סולואים)
הקלטתו האחרונה של בוקר ליטל היתה אלבומו הרביעי כמנהיג Booker Little and Friend, שהוקלט פחות מחודש לפני מותו.
ב 5 באוקטובר 1961, נפטר בוקר ליטל בפתאומיות ממחלת כליות.
בן 23 שנים היה במותו.
המוות הפתאומי של בוקר ליטל היה מכה נוראה למקס רואץ', רק 5 שנים אחרי מותו של קליפורד בראון. במשך תקופה ארוכה, רואץ' היה משוכנע שיש עליו קללה, שקשורה לחצוצרנים שאיתם קשר את חייו המוזיקליים, ובמשך למעלה מעשור אח"כ לא כלל חצוצרנים בהרכבים שלו.
אבל לא רק רואץ' הושפע עמוקות ממותו ללא עת של ליטל. המוות התקבל בהלם בעולם הג'אז. כולם צפו לו גדולות ונצורות, במיוחד אחרי ה Tour de Force שלו בנגינה ובהלחנה באותן 14 הקלטות בשנה וחצי האחרונות לחייו.
לכולם היה ברור שהוא יהיה השלב הבא בהתפתחות האבולוציונית של חצוצרת הג'אז אחרי קליפורד בראון.
בוקר ליטל מת צעיר יותר מפאטס נבארו (26) ואפילו מקליפורד בראון (25). הנפש ההרפתקנית, חסרת המנוחה שלו, הביאה אותו לנסות לנסח מחדש את תחביר הביבופ, והא כמעט-כמעט עשה את זה.
