ג'ו וויילדר 1922-2014 Joe Wilder
פלייליסט ספוטיפיי: https://sptfy.com/Nsgw
החצוצרן ג'ו וויילדר נודע באלגנטיות שלו. מעולם לא נראה בציבור בלי עניבה ובלי תספורת מסודרת. האלגנטיות שלו היתה גם סימן ההיכר של נגינתו.
ג'ו וויילדר נולד בפנסילבניה בשנת 1922 למשפחה מוזיקלית. אביו וגם אחיו הבכור היו נגני קונטרבס. למרות שרצה ללמוד לנגן בטרומבון, אביו קנה לו קורנט (סוג של חצוצרה) ועוד בהיותו ילד לקח אותו לנגן יחד איתו בתזמורות ריקודים מקומיות.
עד מהרה החל וויילדר הצעיר להופיע בתוכנית כשרונות צעירים ברדיו מקומי בפילדלפיה ששמה היה the Parisian Tailors' Colored Kiddies of the Air. את הצעירים ליוו תזמורות מקצועיות שהגיעו לעיר, כמו אלה של דיוק אלינגטון ושל לואי ארמסטרונג, אותו וויילדר זכר כל ימיו, כמי שעודד אותו להמשיך ולנגן.
בתיכון למד במגמת מוזיקה. שאיפתו היתה לנגן מוזיקה קלאסית בתזמורות סימפוניות, אבל בשנים ההן, שנות ה-30, לשחורים לא היה סיכוי להתקבל למוסדות הכל-לבנים הללו, והמוזיקאים הוסללו לנגן בתזמורות ריקודים ובתזמורות ג'אז.
אחרי התיכון, וויילדר עזב את הבית והצטרף לעולם תזמורות הג'אז. כשעלה לאוטובוס התזמורת הראשונה שלו, אימו ביקשה ממנו שיזכור את החינוך שקיבל בבית ושלא יבייש את שם המשפחה.
וויילדר כנראה הקשיב לאמא שלו, כי בעולם התזמורות ג'ו וויילדר נודע כג'נטלמן המושלם. מספרים שכשניגן בתזמורת של ליונל המפטון, בתחילת שנות ה-40, חבריו הציעו לו 10 דולר רק כדי שיאמר מילה גסה אחת. וויילדר סירב. בנימוס כמובן.
בזמן מלחמת העולם השניה, וויילדר היה בין המוזיקאים השחורים הראשונים שגויסו למארינס. אחרי המלחמה, בשנות ה-40 וה-50, וויילדר ניגן בשורת תזמורות ג'אז וביניהן זו של דיזי גילספי וג'ימי לאנספורד. התזמורת האחרונה בה ניגן היתה של קאונט בייסי בשנת 1953.
אחרי בייסי, וויילדר פרש מחיי המסע הבלתי נגמר של המוזיקאים בתזמורות הג'אז. הוא התיישב בניו יורק, הקים משפחה והחל לנגן בהפקות ברודוויי שונות. גם זה לא היה מובן מאליו. עד אמצע שנות ה-50 נגנים שחורים לא ניגנו בברודוויי ובאולפני הטלויזיה והרדיו. אבל כששאלו את קול פורטר, שבמחזמרת שהוא כתב אמור היה וויילדר לנגן, אם זה בסדר ששחור ישתתף בהפקה, הוא רק אמר "העיקר שהוא יודע לנגן". לא ברור אם וויילדר היה הנגן הראשון שפרץ את מחסום הצבע בברודוויי, אבל הוא בוודאי היה מהראשונים.
בהמשך הוא היה לנגן קבוע באולפני ABC שם השתמשו ביכולת קריאת התווים המצוינת ובאיכות נגינתו, להקלטת מאות תוכניות וסדרות טלוויזיה שונות. באולפנים הוא עבד במשך כמעט 20 שנים, עד לאמצע שנות ה-70.
בשנות ה-70 ויילדר הגשים חלום ותיק שלו כשניגן עם הפילהרמונית של ניו יורק ואח"כ כשהיה לחצוצרן הראשון של Symphony of the New World, התזמורת הקלאסית האינטגרטיבית הראשונה בארה"ב. סגירת מעגל נוספת היתה כשהקליט אלבום שבו ניגן יצירות קלאסיות.
במקביל לדיי ג'וב העמוס שלו באולפנים, וכמובן אחרי שפרש מהם בשנות ה-70, ויילדר המשיך לנגן ג'אז במועדונים ניו יורקיים ומידי פעם גם להקליט. בקרב המוזיקאים בניו יורק הוא נודע כסולן נגן ג'אז מצוין ומקורי.
הוא הקליט תחת שמו בלייבלים סאבוי וקולומביה, והשתתף בהקלטות רבות כסיידמן עם רבים וטובים, כמו בני גודמן, האנק ג'ונס, גיל אוונס ועוד. הוא גם היה נגן מבוקש בהקלטות עם זמרות וזמרים כבילי הולידיי, לנה הורן, כרמן מקריי, הארי בלאפונטה ג'וני הרטמן ועוד.
בשנות ה-2000, כשהיה בשנות ה-80 לחייו, וויילדר חווה "קיץ אינדיאני". הוא זכה להכרה ציבורית לה הוא היה ראוי, הפך לאומן הקלטות מבוקש ואף קיבל, לראשונה בחייו, רזידנסי בן שבוע בוילאג' ונגארד, מקדש הג'אז הניו יורקי – הוא היה אז בן 84.
בשנת 2008, כשהיה בן 86, ויילדר זכה, סוף סוף גם להכרה ממסדית, כשהוענק לו התואר Jazz Master בטעם ה- National Endowment for the Arts, התואר הפדרלי הגבוה ביותר שאומן ג'אז יכול לקבל.
ג'ו וויילדר הלך לעולמו בשנת 2014. בן 92 היה במותו.
