ג'ו טמפרלי Joe Temperley

ג'ו טמפרלי. מקור: ויקיפדיה

ג'ו טמפרלי 1929-2016 Joe Temperley

ג'ו טמפרלי נולד בעיירה הקטנה קאוודנביית' שבסקוטלנד, שם נולד בספטמבר 1929. אביו היה נהג אוטובוס בעיירה הסמוכה לוכליגלי, שם גדל ג'ו הצעיר. בגיל 12 החל לנגן בקורנט, בעקבות אחיו הגדול, אבל כעבור שנתיים עבר לסקסופון אלט, ובגיל 14 כבר החל להופיע בלהקות מקומיות. הכישרון שלו לא נשאר חבוי זמן רב, ובגיל 18 כבר מצא את עצמו מנגן בתזמורת הריקודים של טומי סמפסון בגלזגו.

בשנות ה-50 טמפרלי עשה את הצעד המתבקש ועבר ללונדון. שם הוא הפך במהירות לאחד המוזיקאים המבוקשים בסצנת הג'אז הבריטית. הוא ניגן בתזמורות המובילות של התקופה – ג'ק פרנל, הארי פארי וג'ו לוס, והספיק אפילו לנגן עם בילי הולידיי.
אבל נקודת המפנה האמיתית הגיעה ב-1957, כשהצטרף ללהקה של האמפרי ליטלטון, תזמורת הג'אז הכי חשובה באותה עת בלונדון. שבע השנים בהן ניגן אצל ליטלטון עיצבו את סגנונו כסולן והפגישו אותו עם ענקי ג'אז אמריקאים כמו תלוניוס מונק וקנונבול אדרלי.

כשניגן אצל ליטלטון, טמפרלי החל לנגן גם בסקסופון בריטון. כל ביג בנד היה זקוק לנגן בריטון בחטיבת הסקסופונים שלה, ואלה – לא היו רבים. בתחילה טמפרלי ניגן בבריטון ככלי משני, אך לאט לאט הפך הבריטון לכלי המרכזי שלו.

בדצמבר 1965, אחרי ביקור שהותיר עליו רושם עז בניו יורק, ג'ו טמפרלי החליט לעשות את הצעד הגדול. הוא ואשתו ארזו את חייהם ועברו לניו יורק.
בהתחלה הוא עבד בחנות כלבו כדי להתפרנס, אבל תוך חצי שנה כבר מצא את עצמו בתזמורת של וודי הרמן, איתה סייר ברחבי ארה"ב.
אצל וודי הרמן הוא ניגן בריטון בלבד, מה שסייע לו ללטש את יכולותיו ונגינתו על כלי הנשיפה הגמלוני הזה. מאז ועד יום מותו – טמפרלי ניגן בבריטון (לפעמים ניגן גם בקלרינט בס ובסקסופון סופרן).

למרות החווייה המוזיקלית הנהדרת עם וודי הרמן, שבאותה העת תזמורתו היתה באחד משיאיה וניגנו בה מוזיקאים נפלאים, ג'ו טמפרלי עזב את התזמורת אחרי שנתיים וחזר לניו יורק. חיי הביג בנד בדרכים היו קשים מאוד – 11 חודשים בשנה סיבובי הופעות ובהם נסיעות של 8-10 שעות בכל יום, והתשלום – היה קטן.

ב-1974 טמפרלי קיבל את אחת ההזדמנויות הגדולות בחייו – להחליף את הארי קרני האגדי בתזמורת של אלינגטון. זה היה מיד אחרי מותו של דיוק אלינגטון, ומרסר אלינגטון, הבן של דיוק, תפס את עמדת ניהול התזמורת.
העשור שטמפרלי בילה בתזמורת של אלינגטון ביסס את מעמדו כאחד מנגני הבריטון המובילים בעולם.
במקביל, הוא השתתף בהפקות ברודווי כמו 'Sophisticated Ladies' והשאיר את חותמו גם בסרטים הוליוודיים כמו 'When Harry Met Sally' ו-'The Cotton Club'.

ב-1990 ווינטון מרסליס, שכינה אותו "הנשמה הכי סקוטית שיש", גייס אותו כחבר מייסד בתזמורת הג'אז של ה"לינקולן סנטר". במשך 25 שנה הוא היה עמוד תווך בתזמורת, והפך לסולן מוביל במיוחד בביצועים כמו "Single Petal of a Rose" על קלרינט בס. ב-2015 מרסליס אפילו הלחין קונצ'רטו מיוחד לכבודו – "Joe's Concerto".

מה שהפך את ג'ו טמפרלי לכל כך מיוחד, היה הסאונד העשיר והחם שהפיק מסקסופון הבריטון שלו. בנגינתו הוא המשיך את הסאונד וסגנון הנגינה של הארי קארני עם השפעות מודרניות מעט יותר.
טמפרלי הוא היה אמן נדיר שידע לשלב טכניקה מושלמת עם רגש עמוק – תכונה שאיפשרה לו להבליט את קולו גם בתוך העיבודים המורכבים ביותר של תזמורות הג'אז הגדולות. הוא לא הסתפק בתפקיד המסורתי של הבריטון כמלווה הרמוני בצלילים הנמוכים. הוא הפך אותו לכלי סולני מוביל, והצליח להכניס לנגינתו השפעות מהמוזיקה הסקוטית המסורתית – הן בבחירת המלודיות והן בצבעים ההרמוניים המיוחדים שיצר. הוא גם נהג לסיים כל הופעה שלו וחלק גדול מאלבומיו בנגינת שיר עם סקוטי.

סגנון נגינתו של של טמפרלי, במיוחד בנגינת בלדות, השפיעה על דור שלם של נגני סקסופון בריטון, ביניהם סקוט רובינסון וגארי סמוליאן מיודענו.

למרות ההצלחה, טמפרלי לא שכח את חשיבות החינוך המוזיקלי. הוא לימד בג'וליארד ובמנהטן סקול אוף מיוזיק, והקדיש זמן רב לעבודה עם מוזיקאים צעירים בסקוטלנד מולדתו, במסגרת תזמורת הג'אז של פייף.

ג'ו טמפרלי נפטר ב-11 במאי 2016 בניו יורק, בן 86, לאחר מאבק במחלת כליות וסרטן. הוא השאיר אחריו מורשת עשירה של אלבומים והשתתפות בתזמורות הגדולות ביותר, כולל זו של באדי ריץ', התזמורת של ת'אד ג'ונס ומל לואיס והביג בנד של ג'ו הנדרסון. אבל מעל הכל, הוא השאיר אחריו דורות של מוזיקאים צעירים שראו בו מודל לחיקוי ומקור השראה.