את הפוסט הפעם כתב גדי שטרן ממנו ביקשתי לספר לכם איך חברי להקת shalosh קובעים טורים בחו"ל: סיבובי הופעות בפסטיבלים ובמועדונים.
אם אינכם מכירים את גדי, אספר שהוא מלחין ופסנתרן ג'אז, המתגורר בדרום תל אביב והוא צלע אחת מתוך שלוש בלהקת shalosh, שלה כבר שני אלבומים ואיתה הוא מופיע בעולם. בין 2008 ו-2015 גדי חי ופעל בניו יורק. בנוסף להיותו צלע ב-shalosh, גדי עבד והקליט עם Camila Mezza, ,Martin Seiler, Ohad Talmor ועוד פרוייקטים רבים ומגוונים.
לקריאה נוספת: כאן תמצאו את ריכוז כל המאמרים שפרסמתי בבלוג בנושא סיבובי הופעות בחו"ל
**
גדי שטרן צילום: xjazz
בחודשים האחרונים אני מקבל הרבה הודעות מקולגות וחברים, ששואלים אותי איך shalosh קובעים טורים בחו"ל וסוגרים הופעות בחו"ל. איך לפנות למקום, מתי, מה לכתוב ועוד מני שאלות.
עכשיו, אני ממש לא מומחה לעניין, אבל בשנה האחרונה באמת ייצא לי להתעסק הרבה בבוקינג, ויחד עם מתן ודניאל (1 ו2 משלוש) יצא לנו להתעסק הרבה בייעול העבודה ומציאת שיטת עבודה אפקטיבית ונטולת חרדה או עצבים. בפוסט הזה אכתוב מספר נקודות שעזרו לנו להתגבר על מפלצת הבוקינג, ולהבין שאפשר לעשות את זה, בתקווה שזה יעזור למי שמעוניין/ת להתחיל בקביעת טורים ולא בטוח/ה איך.
(בגלל שעברית היא שפה מורכבת מבחינה מגדרית, אני משחק בין ההטיות המגדריות, ראו הוזהרתן:)
1. ההכנה: הכנה נפשית, יצירת "מוצר" והסתכלות לטווח הארוך
אחד האתגרים הקשים ביותר ביצירת קריירה יש מאין (כלומר קריירה של להקה או מנהיג להקה, להבדיל מקריירת סיידמן שנבנית תוך נגינה רבה ותלויה באישיות המוזיקלית והחברתית יותר מכל דבר אחר) הוא מאיפה להתחיל.
כיצד להגיע מהסיטואציה ההתחלתית ה"קלסית" בה אני נגן שכותב מוזיקה, מנגן עם להקה פחות או יותר קבועה, ומעוניין/נת להופיע עם החומרים שלי ולהרוויח מזה את מחייתי, לסיטואציה בה הדמיון קורם עור וגידים.
א. הכנה נפשית
הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לראות את המשימה כמו שהיא, ולנסות ולפרק את המטרות הגדולות למטרות קטנות יותר, ומשם להמשיך בלמידה תוך כדי תנועה.
חרדה וחשש מפני כישלון מהווים מכשול לעשייה עצמה, והרבה פעמים עיקר ההתמודדות היא עם הצעד הראשון, וההחלטה ללכת על משהו עד הסוף, יחד עם קבלת האפשרות לכישלון. (כישלון זו מילה לא מדייקת, כי הוא לא באמת קיים, כמו הצלחה, אולם החשש ממנו הוא דבר אמיתי לגמרי.)
ב. יצירת מוצר
למילה “מוצר” יש לעתים קונוטציה שלילית, כאילו המילה מוזילה את האמנות, אבל לא כך הם פני הדברים.
כאשר מוזיקאית יוצרת מוצר היא סך הכל נותנת שם לעטיפה בה היא עוטפת את המוזיקה שכבר קיימת. אין הדבר אומר שצריך להתאים את המוזיקה למוצר, נהפוך הוא, צריך להתאים את המוצר למוזיקה.
מרגע שהמבט על המוצר שנמכר לפסטיבלים ומועדונים בחול הוא יותר מפוכח, נהיה הרבה יותר קל להבין למי שווה לפנות, איזה מן מייל לכתוב ומה הוא קהל היעד.
ג. הפיכת המוצר לאטרקטיבי
כעת צריך לגרום לעטיפה, הלוא היא המוצר, להיראות מזמינה.
בימינו, העטיפה היא מוצר דיגיטלי הכולל בתוכו
(1) אתר
(2) עמוד פייסבוק פעיל
(3) עמוד יוטיוב עם וידיואים ברמה גבוהה
(4) וכמובן הדבר החשוב ביותר בעיני – אלבום.
המכלול של אלה, והאחידות והקשר ביניהם מבחינה אסתטית ומבחינת תוכן, תגרום למוצר להראות שלם ואחיד, ובכך גם מזמין לרכישה על ידי הקונים, שבמקרה שלנו הם פסטיבלים ומועדוני הופעות, והכי חשוב – הקהל.
למרות שזה הרבה עבודה, הצד הטוב של פרויקט שכזה הוא העובדה שאחרי שנוצר מוצר, הוא נשאר למשך הרבה שנים, ולא צריך ליצור אותו מחדש אלא רק לעדכן ולמרק אותו. במיוחד בתעשיית הג'אז שבה המוצר הוא בדרך כלל האומן עצמו.
2. איך קובעים טורים בחו"ל
א. איסוף חומרים ויצירת מאגרי מידע
קביעת טורים היא עבודה שמשלבת בתוכה נחישות וגמישות מחשבתית.
מצד אחד, צריך יכולת לראות תכנית כלשהי לשנה הקרובה, ומצד שני את הגמישות לשנות אותה תוך כדי תנועה ולמידה על התעשייה והמיקום של האמן בתוכה.
חקר שוק
כדאי לבצע מה שנקרא בעגה המקצועית "חקר שוק". חקר שוק במקרה שלנו אומר להסתכל ולחקור איפה להקות שעושות טורים מנגנות ועם מי הן עובדות, ולנסות ולמצוא את המועדונים והפסטיבלים שיתאימו לאומנית המדוברת.
ארגון מאגרי המידע
אחד הדברים החשובים ביצירת מאגר מידע שכזה הוא לסדר אותו בצורה שתהיה קלה לעבודה ולהבנה. Excel או Google Sheets הן נהדרות ליצירת טבלאות.
כדאי לקחת את הזמן ולסדר את מאגרי המידע בצורה כזו שיהיו קלים לעבודה אתם לא רק בשבוע הקרוב אלא גם עוד שנה.
במחשבה לטווח ארוך, וארגון נכון מאגרי המידע האלה יהיו אקטואלים גם בעוד כמה וכמה שנים, ויכולים לשחרר מתלות בבוקינג אייג'נט כזה או אחר.
ב. קביעת הטור הראשון
כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, גם בבוקינג הצעד הראשון הוא הקשה ביותר.
השאלה לאן לשלוח קודם, ואיפה לקבוע את הטור, יכולה להלחיץ.
התשובה הפשוטה ביות היא פשוט לשלוח לכולם, ולהתגלגל ייחד עם התשובות. פה נחוצה הגמישות, הן המחשבתית והן הארגונית.
דוגמה קלאסית היא דוגמת הטור הראשון.
בסיטואציה בה מנהיג/ת להקה או נגן בודד רוצה ליצור טור ראשון יש מאין, הדבר שעלול להקשות ביותר הוא הסתכלות רחבה מדי על התמונה הגדולה והתעסקות בשאלות תקציב ותכנון לפני קביעה של הופעה אחת.
ההמלצה שלי, היא לקבוע הופעה אחת, עדיף בעיר גדולה ומשם להמשיך.
ההזדמנויות בדרך כלל מציגות את עצמן תוך כדי עשייה, וקביעה של הופעה אחת עדיפה על התחבטות בשאלות כמו "מה יהיה אורך הטור" ו"מתי עדיף לקבוע?".
דוגמה לגמישות מחשבתית היא דוגמה של בנד לידרים שנוסעים לטור לבד, ומוצאים נגנים בארצות שאליהן הם מגיעים.
לפעמים כאשר קובעים טורים בחו"ל, יש צורך בעשיית פשרות בשביל טור, ושווה לזכור שזו היא השקעה שתחזיר את עצמה לאורך זמן. למרות שהטורים הראשונים עלולים להיות לא משתלמים ולאו דווקא עם הנגנים הרצויים ביותר, הם יובילו לטורים משתלמים יותר שמאפשרים גם להטיס להקה. דוגמה נהדרת היא חבר שלי בשם רותם סיוון, גיטריסט נהדר שעשה בדיוק את המסלול הזה והביא את עצמו לסיטואציה בה הוא יכול להטיס את ההרכב שלו מניו יורק להופעות.
במקרה של שלוש זו כמובן לא אופציה. אנחנו שלישייה אורגנית, אולם אנחנו עשינו התפשרויות אחרות בטורים הראשונים.
סבלנות ועקשנות
מאד מאד חשוב לשמור על סבלנות בקביעת הטור הראשון, לקבוע טור כזה יכול לקחת בין חודש לשנה, צריך את המועדון האחד שייסכים לקבוע גם עם להקה ללא טורים בעבר, ובשביל זה צריך סבלנות והמשכיות.
קרו מקרים בהם מועדונים ופסטיבלים ענו לי אחרי 15-20 מילים, המועדונים באירופה מקבלים המון פניות וחשוב לא לקחת את חוסר המענה באופן אישי, אלא להמשיך לכתוב בסבלנות ובאדיבות.
יתרה מזו, כדאי לנסות ולראות גם בתשובה שלילית איזה שהוא הישג, הרי היא חוסכת עוד 20 מיילים למועדון שכנראה לא מתאים כרגע.
3. עבודה שוטפת, יצירת תזכורות ושגרת עבודה, יצירת מערכות יחסים מקצועיות
לאחר קביעת הטור הראשון המיוחל והנסיעה אליו מתחילה העבודה האמתית.
כל הדברים שדוברו עד עכשיו: אלבום, מוצר, קביעת טור ראשון וכדומה הם הכנה לסיטואציה בה עובדים על בוקינג באופן שוטף.
א. עבודת משרד שוטפת
לכן הסדר של הטבלאות, והיכולת ליצור קשרים ארוכי טווח עם סוכנויות, בעלי מועדונים ופרומוטרים בחו"ל היא מאד חשובה.
המטרה היא ליצור שגרת עבודה שוטפת שתאפשר לנסוע לטור מספר פעמים בשנה.
תזכורות יומניות הן כלי עזר נהדר, ויוצרות מצב בו האמן מהווה עובד של עצמו, ועוקב אחרי תכנית שיצר לעצמו.
ב. הצבת יעדים ארוכי טווח
כאשר מציבים יעדים רחוקים ומתכננים קדימה לתקופות של שנה ומעלה, קל יותר לעבוד מול מועדונים ופסטיבלים בחו"ל.
המטרה בהצבת יעדים רחוקים היא לאו דווקא להגשים את כולם, כמו דדליין, אבל היא מאפשרת לכוון את העבודה בצורה נכונה קדימה וליצור תנועה כל הזמן.
ג. איזון בין עבודה משרדית ויצירה
עבודה שוטפת ותכנית וטווח ארוך גם עוזרת לסיטואציה בה מוזיקאי/ת נמצאת בתהליך של יצירה מתמדת. כי כדי לאזן את העבודה המשרדית, כדאי ליצור מצב בו כל הזמן מתווסף חומר חדש: וידיואים, שירים, טיזרים וכו'. ההתעסקות השוטפת יכולה גם להוות דלק יצירתי ומקור השראה.
ד. יצירת מערכות יחסים
אחד הדברים החשובים להתקדמות בעולם קביעת ההופעות הוא יצירת מערכת יחסים אישית עם האנשים שאתם עובדים.
כמו בהרבה מקצועות אחרים, ואולי אף יותר, נדמה שעולם המוזיקה מאד מבוסס על מערכות יחסים אישיות, במיוחד בעולם הג'אז והמוזיקה האומנותית.
מרבית האנשים בתעשייה נמצאים שם מתוך תשוקה למוזיקה, ופחות מתוך רצון לרווח אישי. לכן ההיכרות האישית מהווה נדבך חשוב בעבודה אתם, בדיוק כמו ביחסים בין מוזיקאים.
בנוסף, זה עולם שבאמת מלא באנשים מעניינים ומיוחדים אז שווה להכיר את אנשי התעשייה ולו רק בשביל זה 🙂
ה. ועידות מוסיקה ושואוקייסים
הדרך הטובה ביותר לפגוש את אנשי עולם המוזיקה היא בשואוקייסים וועידות מוזיקה כמו החשיפה הבינלאומית בארץ או WOMEX ו- Jazzahead בחו"ל.
פסטיבלים אלה מאפשרים גם לשמוע מוזיקה חדשה ולקבל השראה ממה שהולך היום וגם להכיר את התעשייה מקרוב.
לכל מי ששואל אותי אני בדרך כלל ממליץ ללכת לפסטיבלים אלו גם אם לא מנגנים בשואוקייס.
4. לסיכום
ההתמודדות עם קביעת הופעות היא התמודדות של עבודה מסודרת, וראייה מפוכחת לטווח ארוך. וכמו הרבה דברים אחרים, גם כאן, עבודה קשה והתמדה מובילות לאן שרוצים.
אני מקווה שמשהו מהטיפים והמחשבות שלי ייעזרו למישהו/י לעשות קצת סדר בעולם המבלבל של קביעת ההופעות.
תודה רבה!
גדי מאמר מצויין!
מנוסח היטב ומעביר את המסר כמו שצריך
יופי, תודה גדי