"שלום, אני יהונדב בן אמציה, סיימתי לאחרונה הקלטת אלבום. אשמח לשמוע חוות דעת! :)"
נשמע לכם מוכר? אני מאמין שכן, כי לא מעט מהפניות שאני מקבל ממוסיקאים נראות ככה.
אז בוא נדבר על השקר הגדול הזה שלכם:
אתם לא באמת רוצים לקבל חוות דעת. אז למה אתם מבקשים?
בעבר עוד הייתי עושה את הטעות הזו וממש מחווה דעה. (תאמינו לי, יש לי מה להגיד על כל דבר בעולמנו, בטח על מוסיקה…)
להפתעתי, רוב התגובות היו תגובות של מגננה, ולעיתים קרובות השיחה לא היתה מסתיימת בתחושה טובה.
אחר כך, כשחשבתי על זה, הבנתי שזו היתה שטות מצידי.
טעיתי לחשוב שאתם מבקשים פידבקים אמיתיים.
כי אחרי שכבר השקעתם ימים, שבועות וחודשים ועוד אלפי שקלים מכיסכם הריק – אתם לא באמת צריכים מישהו שיבוא ויבקר את מה שיש לכם בידיים, נכון?
אתם כותבים "אשמח לחוות דעתך" אבל למעשה אתם אומרים "אשמח לקבל חיזוקים חיוביים שכל הזמן והכסף שהשקעתי לא נזרק לפח"
אבל בשביל אתם לא צריכים אותי ואת שאר אנשי מקצוע. בשביל זה יש לכם הורים, חברים וכמובן חברי פייסבוק שילטפו לכם את האגו ויגידו לכם ש"זה מ-א-מ-םםם" ו"אתם חייבים להיות בדה-ווייס" ובכלל ש"אתם הכי מוכשרים והכי גאונים בעולם!!!!!1"
אתם לא באמת רוצים פידבק על המוסיקה שלכם.
לא באמת מעניין אתכם לדעת אם מדובר ביצירה טובה ואיכותית או אולי בהתחלה טובה אבל עדיין עם שירים בוסריים, שהיה עדיף אם לא הייתם משקיעים אלפי שקלים להוציאם.
ואיך אני יודע את זה?
פשוט.
אם הייתם באמת רוצים חוות דעת, הייתם שואלים לפני שהכל היה כבר מוכן. בזמן שעוד אפשר להפנים את הביקורת ולשנות.
כי אז, כשהיו אומרים לכם
שהטקסטים שלכם הם קצת צפויים ושבלוניים וחבל, כי המוסיקה מעניינת
– או –
שהגרפיקה לאלבום שלכם מחטיאה לחלוטין, אלא אם כן המוסיקה שבפנים הוא מוסיקת פורנו
– או –
שאתם חייבים לשנות את הוידאו בפרוייקט ההדסטארט שלכם, אחרת הוא רק יוריד מכם לקוחות פוטנציאליים ולא יוסיף
– או –
שבאופן כללי עדיף שתריצו את המוסיקה שלכם בעוד הופעות לראות תגובות אמיתיות של אנשים שהם לא ההורים/החברים שלכם לראות מה הולך ומה לא הולך, מה מתקשר ומה לא, לפני שאתם משקיעים זמן וכסף באלבום.
לו הייתם שומעים פידבקים כאלה מאנשי מקצוע עוד לפני שהוצאתם את האלבום או בזבזתם אלפי ויותר שקלים על הפקה מוסיקלית ומי-יודע-כמה שעות אולפן, הייתם יכולים , לו הייתם רוצים כמובן, לשנות משהו.
אבל, כאמור, אתם לא מבקשים פידבק בזמן רלוונטי. וחבל.
מוסיקאים מקצועיים חייבים לקבל פידבקים לפני שהם משקיעים עשרות ומאות שעות ועוד לא מעט אלפי שקלים.
פיבדקים וביקורת בונה שבאים בזמן, יכולים לחסוך לכם המון זמן, כסף ובעיקר – המון עוגמת נפש.
מילות המפתח היא כמובן לפני ו-בזמן.
עוד מילות מפתח הן משקיעים עשרות ומאות שעות ועוד לא מעט אלפי שקלים וכמובן –המון עוגמת נפש
זה לא שאני לא מבין אתכם. מבין לגמרי. היצירה שלכם זה אתם. השקעתם בה את כל כולכם, ולקבל ביקורת עליה זה בדיוק כמו לקבל ביקורת על עצמכם. ועוד בּפּנים. וזה קשה מאוד, כי כולנו רוצים שיאהבו אותנו ובוודאי שלא יאמרו ההיפך.
אבל, מוסיקאים יקרים, לצערי, אין לכם שום ברירה.
אם החלטתם שאתם מפסיקים לכתוב למגירה ומנסים לגרום לעולם להכיר את היצירה שלכם, אז אתם חייבים להתגבר על הפחד הבסיסי הזה של כולנו שלא יאהבו אותנו. אתם חייבים להתחיל לבקש – ולקבל – פידבקים אמיתיים ובזמן אמת על המוסיקה שלכם.
בלי היכולת לבקש ובלי היכולת לקבל ביקורת קונסטרוקטיבית על היצירה שלכם – אין לכם מה לחפש בתעשיית המוסיקה.
אתם יודעים מי לא חייבים לקבל פידבקים? רק אלה שרוצים לנגן בכיף בזמנם החופשי בין הדיי ג'וב שלכם בהייטק לבין המשפחה.
אתם, שרוצים להתפרנס מהמוסיקה, צריכים לדעת לבקש וגם לקבל ביקורות בונות.
איך מבחינים בין ביקורת בונה מסתם ביקורת?
הנה כמה אינדיקציות לביקורת בונה:
- ביקורת בונה תמיד תהיה מאנשים שאתם מאמינים שרוצים בטובתכם.
- ביקורת בונה לא רק תמצא את הפגמים במה שעשיתם, אלא גם תציע שינויים, תיקונים או כיוונים חדשים.
- ביקורת בונה תינתן תמיד בצורה חיובית, גם כשהיא מציינת חלקים פחות טובים.
- ביקורת בונה לעולם לא תיעשה בפומבי. לא בפייסבוק ולא בטוקבקים. היא תינתן בשיחה, באימייל וכו'.
בפעם הבאה שאתם שולחים לי אלבום מוכן בצירוף "אשמח לשמוע חוות דעת", אני מקווה שתבינו מדוע אני לא עונה לכם. אני לא מתעלם, פשוט אין לי משהו קונסטרוקטיבי לומר אחרי שהמוצר שלכם כבר מוגמר.
הי ארנון,
בעקרון מסכים, אבל שים לב שבסוף הפוסט (נכון לא בתחילתו) יש את האינדיקציות שאני מאמין בהן לביקורת בונה. נדמה לי שבהן תימצא ההסתיגות שלך.
כל מה שכתבת בפוסט נכון ברק. כשרוצים ביקורת, כדאי תמיד לשאול לפני שהכל גמור ולהיות עם ראש פתוח ביותר, לכל מה שיבוא (ושלא יבוא…) ואני מאד מסכים.
אני חושב שכשפונים אל האוכלוסיה שלנו בפוסט, חייבים לסייג את כל הנושא של הביקורת. עודף ביקורת או ביקורת ממי שלא קרוב מספיק או מישהו עם השקפה מאד מסויימת במובהק, זה יכול לשנות את היצירה ולהפוך אותה לפחות רלוונטית.
איבסן (המחזאי) לדוגמא, קיבל ביקורות רעות מאד על היצירה שלו, אפילו אחרי שהיא עלתה ובכל זאת שינה את פני התיאטרון המודרני, פיקאסו גם וגם צ'ארלי פארקר.
אני חושב שאנחנו האמנים צריכים קודם כל לדעת מתי, ממי ואיך לבקש ביקורת וגם עליך ברק מוטלת האחריות להסביר את האמת הזאת בפתיחת הפוסט, או שאולי זה יהיה החלק הראשון שלה.
משהו כגון "איזו ביקורת תוכלו לשמוע ממני…" חוץ מזה, אחלה פוסט, תודה על ההשקעה.
ארנון
אכן – אני כבר יודע שאין טעם לאמר אמת למי שמביא לי אלבום ממוקסס
שכחלק מהתעשייה -אולפנים ונגנים עדיף לשתוק ולנגן ולא להביע דיעה
לא זוכר אם נתתי לך לשמוע את מה שמאחורי אלף עד יוד
או שרק דיברנו על שיווק ואמת אמנותית מול מסחריות
הפיכת העמידה מחוץ למיינסטרים לאיניות של האינדי
הבחירה בין ברלין עם ברז מטפטף שמאלנים מחפשים שווקים חדשים
או בוסטון המכשירה ג,זיסטים ללמד ברימון
תמיד אתה כותב חכם
את הביקורות אני מקבל ממוסיקאי – חבר – לפני המיקס – ומאולפן שאוהב
מה דעתך על השיווק? בהדסטרט – בדו לשוניות? הסרטון מגרה?
כשדיסק יצא השאלה היא רק האם תמליץ עליו
תשבץ בפסטיבל הבא שאתה מנהל – תתן כמתנת VALENTINE לאשתך?
ההשקעה היא רבע מהמומלץ בסדנאות של אקום כי אין יחצן ו80 שעות אולפן הן מספיק
הטקסטים? גאוניים – בעצם אני מבקש רק הסכמה –
בשמחה עופר. ובהצלחה בפרוייקט. מהוידאו הוא נשמע מסקרן ביותר.