אדוארד "טאבי" הייז 1935-1973 Edward "Tubby" Hayes
אדוארד בריאן "טאבי" הייז הוא כנראה מוזיקאי הג'אז החשוב והטוב ביותר שצמח בבריטניה, ואחד מסקסופוני הטנור הטובים בעולם. אבל העובדה הזו היתה ידועה ברובה רק לבריטים. למה? כנראה משום שבחר לחיות בבריטניה ולא בניו יורק, ושאלבומיו, שחלקם מופתיים, כמעט לא הודפסו מחוץ לבריטניה בימי חייו.
טאבי הייז נולד בלונדון בשנת 1935. הכינוי Tubby הוענק לו בשל משקל היתר ממנו סבל רוב ימי חייו והיותו נמוך קומה.
טאבי ניגן בפסנתר ובכינור כבר מגיל צעיר. בגיל 12 קיבל מהוריו מתנת חג מולד – סקסופון טנור משומש וחבוט. טאבי מיהר ללמד את עצמו לנגן, ושלוש שנים אח"כ, בן 15, כבר התפרנס מנגינת סקסופון.
בכלל, לטאבי היתה יכולת פנומנלית ללמוד לנגן בכלי נגינה במהירות מדהימה. חוץ מסקסופון הטנור הוא ניגן בויבראפון ובחליל, ובהמשך גם בסקסופון סופרן. בכל כלי נגינה שבחר לנגן בו, הוא נשמע נהדר.
בגיל 20 טאבי כבר נחשב לסקסופוניסט הטוב ביותר בבריטניה. בגיל הזה הוא החל להקליט אלבומים ולהנהיג הרכבים. רביעיות, חמישיות, שמיניות וביג בנדס.
טאבי הייז היה מוקסם מסגנון ההארדבופ שהיה אז פופולרי בחוף המזרחי של ארה"ב (אמצע שנות ה-50). במיוחד אהב והושפע מההרכבים של ארט בלייקי והג'אז מסנג'רז, הוראס סילבר והאנק מובלי.
כשהיה יוצא אלבום הארדבופ חדש בארה"ב, הוא לא היה ממתין עד שהאלבום יודפס בהדפסה בריטית מקומית. הוא היה מזמין אלבומים בניו יורק, ודואג שחברים מוזיקאים, שניגנו בספינת התיירות "קווין אליזבט" ששייטה בין ניו יורק ללונדון, יאספו את האלבומים ויביאו אותם אליו ללונדון.
כמובן שגם המוזיקה שלו באותה התקופה הושפעה מההארדבופ שכ"כ אהב.
בשנת 1957, טאבי חבר לאחד המנטורים שלו, סקסופוניסט הטנור רוני סקוט, שהיה מבוגר ממנו בכמעט עשור, ויחד הם הקימו את הרכב הJazz Couriers –: הרכב הארדבופ עם שני טנורים בפרונט: טאבי והסקסופוניסט הנהדר גם כן רוני סקוט. הג'אז קוריירז ניגנו יחד שנתיים, הקליטו ארבעה אלבומים, ונחשבים עד היום, לאחד מהרכבי הג'אז הבריטי הטובים אי פעם.
החלום של טאבי הייז היה להגיע לניו יורק ולנגן שם עם כל המוזיקאים שכל כך העריץ. אבל חוקי איגוד המוזיקאים האמריקאי לא אפשרו למוזיקאים שאינם אמריקאים לנגן במועדונים בארה"ב.
בשנת 1959 היה נדמה שנפתח לו חלון הזדמנויות. חברת התקליטים הניו יורקית בלו נוט רכשה והוציאה לאור בארה"ב הקלטה שנעשתה בבריטניה בהובלת החצוצרן הג'מאייקני-בריטי דיזי ריס. לאלבום קראו Blues in Trinity והוא קיבל ביקורות מצוינות (הוא באמת אלבום מצוין. תקשיבו לו).
טאבי הייז השתתף באלבום הזה. זו למעשה היתה הפעם המשמעותית הראשונה בה חובבי הג'אז הלא-בריטים נחשפו לנגינה של טאבי הייז.
אלפרד ליון, בעלי בלו נוט, מאוד התרשם מהטנור המעולה ששמע באלבום של ריס, ושקל להדפיס בארה"ב את אלבומו המצוין של טאבי, Tubby’s Groove, אך לבסוף החליט שלא להוסיף עוד טנור שמנגן הארדבופ לכוורת מרובת טנורי ההארדבופ שלו.
טאבי הייז ניסה לרכוב על גל ההיכרות וההערכה שלה זכה בעקבותBlues in Trinity ולהופיע בניו יורק, אבל איגוד המוזיקאים בארה"ב היה קשוח ולא הסכים בשום אופן שהוא ינגן בארה"ב.
ההזדמנות הניו יורקית הגיעה בשנת 1961. איגודי המוזיקאים האמריקאים והבריטיים הגיעו להסכמה על הדדיות בחילופי מוזיקאים. כך קרה, שטאבי הייז היה האומן הבריטי הראשון שהורשה להגיע ולנגן בניו יורק.
וכך היה. במשך שבועיים במועדון Half Note.
בתקופה הזו בשנת 1961, בה שהה בניו יורק, טאבי הייז נחשף לשינויים הגדולים שעוברים על עולם הג'אז: הוא שמע את הג'אז החופשי של הרביעייה של אורנט קולמן, את התחלת הג'אז המודאלי של מיילס דייויס עם האנק מובלי וג'יי ג'יי ג'ונסון, ולבסוף את הרביעייה של ג'ון קולטריין שאירחה את אריק דולפי וניגנה גרסה חיה שלMy Favorite Things במשך 40 דקות, כשקולטריין בסופרנו סקסופון.
בתקופת שהותו בניו יורק טאבי גם הקליט אלבום ראשון עם מוזיקאים אמריקאים מעולים – Tubbs in N.Y.
בחזרה בלונדון, לקח לטאבי הייז מספר חודשים "לעכל" את הסגנון החדש. אך כבר החל משנת 1962 אפשר למצוא במוזיקה שלו יותר ויותר השפעות של ג'אז מודאלי.
נראה שההופעות שלו בניו יורק והמפגש שלו עם המוזיקאים האמריקאים מילאו אותו בהשראה, כי אלבומיו משנים אלה, ובמיוחד הקלטותיו החיות, הן מעולות.
החל משנת 1964 ואילך, ההשפעה הקולטריינית הזו כבר ברורה ומוחשית מאוד. גם בסגנון הנגינה, גם בהוספת סקסופון הסופרן לארסנל הכלים שלו, וגם בשינוי צליל קול הסקסופון שלו לצליל "קשוח" יותר.
השנים 67-69 היו שנים בהם כמעט לא ניגן. היו לו בעיות בריאותיות, שהשתלבו בהתמכרות להרואין ולאלכוהול, שהובילה למעצר מתוקשר. מות בת זוגו בתאונת דרכים בעקבות מנת יתר, לא הוסיפה לחוסנו הנפשי בלשון המעטה.
תזמון המכות הללו שניחתו עליו היה אומלל במיוחד, כי בשנים 1966-1967 טאבי הייז הקליט את מה שנחשב בעיני רבים לשני אלבומי המופת שלו – Mexican green (זן של מריחואנה…) שבו ניגן בקוורטט, ו-100% Proof (רמז לאלכוהול…) – בו ניגן עם ביד בנד.
כשהאלבומים יצאו בשנת 1967 ו-1968, חברת התקליטים לא עשתה להם קידום מכירות נמרץ. גם כי הם ידעו שטאבי הייז לא נמצא במצב בו יוכל להופיע, וגם כי אחרי מעצרים וסיפורי התמכרויות, המוניטין הציבורי של טאבי הייז היה בעייתי מאוד.
כך יצא שאלבומים נפלאים כאלה, כמעט לא הגיעו לתודעת עולם הג'אז, ונעלמו במהירות.
טאבי הייז חזר להופיע בסוף שנת 69. אבל הבעיות הבריאותיות לא הרפו. צהבת, ואח"כ החלפת שסתום בניתוח לב פתוח, פגעו ביכולתו להופיע.
אבל כשניגן הוא היה מצוין. באותה השנה הוא הקליט את אחד מאלבומיו הטובים ביותר. אך חברת התקליטים דחתה את הוצאת האלבום מסיבות לא ברורות. אח"כ ההקלטה נעלמה בנבכי הארכיון, והתגלתה רק לפני שנים בודדות.
בשנת 1972 טאבי עוד הספיק לצאת לסיבוב הופעות בסקנדינביה, וההקלטות משם מראות שניגן שם במלוא אונו.
ואז, ביוני 1973, במהלך ניתוח לב שני, הוא מת.
בן 38 היה במותו.
