יוטה היפ Jutta Hipp

יוטה היפ Jutta Hipp

הקריירה המוזיקלית הקצרה של יוטה היפ Jutta Hipp

בשנת 2001, 40 שנים אחרי שהפסנתרנית יוטה היפ נעלמה לחלוטין מסצינת הג'אז, צילצל הטלפון בביתה. על הקו היה טום אוורד, המנכ"ל של בלו נוט. טום סיפר לה את הבשורות הטובות: נצברו לזכותה תמלוגים בסך 35,000$.

מהצד השני של הקו נפלה שתיקה. רק אחרי מספר שניות נשמעה תגובתה של היפ: "Mein Gott" במבטא מזרח גרמני כבד.

יוטה היפ נולדה בלייפציג בשנת 1925. בגיל 9 החלה ללמוד פסנתר קלאסי. בגיל 13 בזמן השלטון הנאצי, החלה להאזין לתחנות הרדיו ששידרו מארצות אחרות, וכך התוודעה לסווינג ולמוזיקת הג'אז. היא החלה לכתוב את המנגינות ששמעה מהרדיו – קאונט בייסי, ג'ימי לאנספורד, פאטס וולר וכו', ולהתאמן עליהן בבית.
היפ חברה לכמה מוזיקאים מקומיים חובבי ג'אז, ויחד הם האזינו לאלבומי ג'אז וניגנו – והכל בהיחבא – בכל תקופת מלחמת העולם השנייה. ג'אז היה אסור לנגינה ואפילו להשמעה בגרמניה הנאצית. עבור הנאצים ג'אז היתה מוזיקה מנוונת שנוצרה ע"י תתי האדם – השחורים והיהודים.

בשנת 1946, אחרי שהרוסים כבשו את לייפציג ואחרי שהם הפרידו בין גרמניה שבשליטתם – המזרחית,  לגרמניה שבשליטת בעלות הברית המערביות – גרמניה המערבית, יוטה היפ גנבה את הגבול במסע מסוכן ונמלטה לגרמניה המערבית.

בגרמניה המערבית היא חיתה בעוני. מעמדה היה מעמד פליט, והיא התפרנסה מנגינה בכל מקום אפשרי – בברים, במועדונים ואפילו בקרקס.

בשנת 1949 נולד לה בן. אביו היה חייל אמריקאי. אך היפ נאלצה למסור אותו לאימוץ, בשל מצבה הכלכלי.

החל משנת 1951 החלה היפ לנגן ג'אז לפרנסתה. היפ, שניגנה בתחילה בעיקר, נחשפה בגרמניה המערבית לג'אז המודרני, ובמיוחד לבאד פאוול ולנגינת הקול ג'אז של לני טריסטנו וסגנונה השתנה בהתאם. בהמשך נגינתה השתנתה עוד בעקבות נגינתו הפרקוסיבית ומלאת הבלוז של הוראס סילבר.

בשנת 1952 יוטה היפ הקימה הרכב משלה. חמישייה, שניגנה ביבופ וקול ג'אז. הן מוזיקה מקורית והן סטנדרטים. עם החמישייה שלה היא הקליטה שלושה אלבומים (ועוד הופעה חיה שלא ראתה אור בזמנו, ושהודפסה לראשונה לאחרונה) שיצאו בלייבלים מערב גרמניים קטנים.
בשנת 1954 היא הצטרפה לדיזי גילספי לסיבוב הופעות בגרמניה המערבית, ובשנת 1955 היא הקליטה יחד עם אגדת הג'אז אירופאית – הבריטוניסט השבדי לארס גולין.

בחמישייה של היפ ניגנו כמה מהשמות המרכזיים בג'אז האירופאי של אותם הזמנים, ובהם הטרומבוניסט אלברט מנגלסדורף, הגיטריס אטילה זולר והסקסופוניסט האנס קולר.

שמעה של יוטה היפ החל להתפשט. גם בגלל איכות נגינתה, וגם בגלל שהיתה אישה-מוזיקאית. בתקופה ההיא סצינת הג'אז היתה גברית בעיקרה, ואישה מוזיקאית (לא זמרת) לא היה מחזה נפרץ. בוודאי לא מנהיגת הרכב כמו יוטה היפ.
הדביקו לה את הכינוי "הגברת הראשונה של הג'אז באירופה" – Europe's First Lady Of Jazz

שמעה של היפ הגיע עד לניו יורק למבקר הג'אז הנודע ורב ההשפעה Leonard Feather. פת'ר שמע הקלטה שלה, התלהב, והשניים החלו להתכתב. השניים גם נפגשו בשנת 1954, כשפת'ר הזצטרף לסיבוב הופעות אירופאי של בילי הולידיי, והוא נסע במיוחד כדי לשמוע את היפ מנגנת.

בשיחות עם פת'ר, יוטה היפ הביעה את רצונה להגר לארה"ב, "כי שם מנגנים כל מוזיקאי הג'אז הטובים" וגם כי מצבה הכלכלי היה רעוע והיא קיוותה לשיפור בארה"ב. פת'ר עזר לה במילוי הניירת ובהפעלת קשרים.

המאמצים נשאו פרי, ובשנת 1955, יוטה היפ היגרה לארה"ב. לנארד פת'ר ואישתו קיבלו את פניה כשירדה מהספינה בניו יורק, ואף אירחו אותה בביתם במשך מספר חודשים.

לנארד פת'ר המשיך לעזור להיפ למצוא את דרכה בעולם הג'אז האמריקאי.

פת'ר חיבר בינה לבין בעלי הלייבל בלו נוט, אלפרד ליון ופרנסיס וולף, שהיו בעצמם מהגרים גרמנים, ושכנע אותם להדפיס מחדש את אחת מאלבומיה הגרמניים ולהוציאו בלייבל שלהם. בבלו נוט האלבום שהוקלט בגרמניה נקרא New Faces—New Sounds from Germany.

האלבום היווה סימן דרך כפול בבלו נוט. רוב אומני הלייבל היו אומנים אפרו-אמרקאים: זו היתה הפעם הראשונה שאומנית-אישה הוציאה אלבום בבלו נוט. זו גם היתה הפעם הראשונה בה בלו נוט הוציאה אלבום לאומן אירופאי.  

לנארד פת'ר גם השיג להיפ עבודה כפסנתרנית הבית במועדון The Hickory House ברח' ה-52 בניו יורק, שם החליפה את פסנתרן הבית הקבוע שיצא לסיבוב הופעות בן חצי שנה.

בחודש אפריל 1956 בלו נוט הקליטו את הטריו של היפ בהופעה חיה, שיצאה בשני אלבומים
Live at the Hickory House vol 1 & 2. יחד איתה בטריו ניגנו פיטר אינד בקונטרבס ואד טיגפן בתופים.

ביולי 1956 הקליטה יוטה היפ את אלבום האולפן האמריקאי הראשון (והאחרון) שלה. גם אלבום זה הוקלט בבלו נוט יחד עם הסקסופוניסט זוט סימס ונקרא בפשטות: Jutta Hipp with Zoot Sims

זה היה אלבומה הטוב ביותר, אבל כאמור – היה גם האחרון.

בשנה זו – 1956 – היפ הוזמנה להופיע בניופורט ג'אז פסטיבל וזכתה לחשיפה הגדולה לה קיווה לאנרד פת'ר, בתקווה שחשיפה זו תביא גם לפריצתה הגדולה.

אבל יוטה היפה היתה אישה מופנמת, שסבלה מחרדת קהל, במיוחד קהל גדול. היא העדיפה לנגן להנאתה בפני קהלים קטנים, וכל ההזדמנויות שלנארד פת'ר ארגן לה, רק גרמו לה לחרדות גדולות יותר ויותר.

וכך, בשנת 1958, שנתיים אחרי שהחלה להקליט בארה"ב, שלוש שנים אחרי שהגיעה לארה"ב כדי לנגן, ואחרי שישה אלבומי ג'אז שהקליטה, החליטה יוטה היפ לפרוש לחלוטין מנגינה.

היא לא הודיעה על כך רשמית לאיש. היא פשוט נעלמה יום אחד מעולם הג'אז. אפילו את הפסנתר שלה היא מכרה.
מאותו היום ואילך יוטה היפ לא ניגנה אפילו צליל אחד על פסנתר. למחייתה היא התפרנסה מתפירה ולהנאתה ציירה.

כשעברה דירות, לא עדכנה את הקולגות לשעבר מעולם הג'אז, וכך נותק הקשר גם עם חבריה וגם עם בלו נוט.

תוך זמן קצר, יוטה היפ נעלמה מהזכרון הקולקטיבי של עולם הג'אז.

אבל לא ביפן. ביפן, משום מה, יוטה היפה קיבלה מעמד של קאלט, וארבעת אלבומיה בבלו נוט נמכרו היטב וצברו תמלוגים לזכותה. יוטה היפ, כמובן, לא היתה מודעת לכל זה.

כך קרה שבשנת 2001, כשטום אוורד מנכ"ל בלו נוט החל במשימת בלשות לאתר מוזיקאים שמגיעים להם תמלוגים ושניתק איתם הקשר, הוא שם ידו בסופו של דבר על מס' הטלפון של יוטה היפ ויכול היה להודיע לה על 35,00$ הממתינים לה. באותו הזמן יוטה היפה היתה כבר בת 76, בודדה בארה"ב, שחיה על קצבת פנסיה נמוכה ועל כספי הביטוח הלאומי.

הקריירה הקצרה שלה כפסנתרנית ג'אז מקצועית נמשכה 78 שנים  1952-1958 וכללה שישה אלבומים בלבד (וההקלטה החיה שנתגלתה מחדש לאחרונה), שסיכמו תקופת הקלטות בת שלוש וחצי שנים בלבד.

יוטה היפ הלכה לעולמה באפריל 2003. בת 78 היתה במותה. היא מעולם לא הביעה צער על עזיבתה את עולם הג'אז והפסקת הנגינה בפסנתר. "יש יותר מידי פסנתרנים טובים" היא אמרה בראיון אחרון לפני מותה "לא הרגשתי צורך לנגן. רק להאזין לאחרים שהיו מוכשרים יותר ממני."