למה לא מגיבים לפוסטים שלכם? סיבה 2 מתוך 4 עיקריות להתעלמות

הפוסט הזה, כמו גם הפוסט הקודם, עוסק בנושא מתסכל וכואב: למה לא מגיבים לפוסטים שלכם? (וגם לא לוידאו קליפים שלכם.)

בפוסט הקודם הסברתי לכם את עיקרון העל לכל תקשורת משמעותית עם אנשים, בוודאי כאלה שאתם רוצים להפוך לאוהדים:

אנשים יגיבו רק אם הם ירגישו חיבור רגשי אליכם או אל התכנים שאתם תייצרו  

אנשים יגיבו רק אם הם ירגישו חיבור רגשי אליכם או אל התכנים שאתם תייצרו  

אחרי עיקרון העל הזה, התחלתי למנות את 4 הסיבות העיקריות מדוע מתעלמים מהפוסטים שלכם ומהוידאו קליפים שלכם, וחשוב אפילו יותר – איך לשנות את זה.

בפוסט הקודם דיברתי על הסיבה הראשונה מתוך ה-4:

סיבה #1: אני, אני ואני. הפוסטים שלכם עוסקים רק בכם

אנשים שלא מכירים אתכם ואין להם חיבור רגשי אליכם, לא יתעניינו בפוסטים שעוסקים רק בכם:  בהתרגשות שלכם מהמוזיקה החדשה שלכם, מהאלבום החדש שלכם או מהופעת ההשקה הקרבה והולכת שלכם – ולכן יתעלמו מהפוסטים האלה.

הפתרון: נסחו את הפוסטים שלכם, כך שיעסקו בחוויות ובתחושות של העוקבים שלכם. כך שהעוקבים שלכם יוכלו להזדהות עם הפוסטים ולהרגיש שיש בהם ערך עבורם.

וכעת נמשיך עם הסיבה השניה:

**

סיבה #2: הפוסטים שלכם עוסקים רק במוזיקה שלכם

חיבור רגשי קורה בדרך כלל בין בני אדם. (או בין אדם לחיית המחמד שלו), ופחות עם רעיונות מופשטים, אמונות ואפילו עם מוזיקה.  

לכן, פוסטים שלכם שעוסקים "סתם" במוזיקה לרוב לא יגרמו לחיבור הרגשי המיוחל. וכמו שאתם כבר יודעים, זה אומר שאנשים לא יגיבו לפוסטים שלכם, ובוודאי לא יאזינו למוזיקה שלכם.

בניגוד למה שרבים חושבים, מוזיקה כמעט לעולם לא מדברת בעד עצמה

מוזיקה כמעט תמיד תלוית קונטקסט: הסיפור מאחורי השיר או היוצר, האדם שהמליץ לכם לשמוע אותה, האירוע או תקופה בחייכם בו שמעתם לראשונה את אותו השיר או את אותו יותר וכד'.

כדי שאנשים ישקיעו – את זמנם, ובוודאי את כספם – במוזיקה שלכם, הם צריכים להיות מושקעים בקונטקסט – בכם. לא רק במוזיקה שלכם.

איך עושים את זה?

חשיפה

חשיפה

אם אתם תסכימו להיחשף – לשתף במסע שלכם, בסיפור האישי שלכם – תוכלו ליצור את החיבור הרגשי, והאנשים יירצו להגיב לכם ולהאזין למוזיקה שלכם.

זו בדיוק הסיבה מדוע כל מיני דוגמנים, דוגמניות ואחרים שרוצים להתפרסם, מגיעים לתוכניות ריאליטי.

הם יודעים שהחשיפה שלהם בריאליטי תגרום לכך, שהרבה אנשים יתחברו אליהם רגשית. פעם אחר פעם אנו עדים לכך, שפליטי ריאליטי שונים מקבלים קמפיינים חדשים אחרי שהם יוצאים מבית האח הגדול או מהישרדות, או אפילו נהיים מגישים בליכוד טי.וי.

זה לא שמידות גופם מתאימים עכשיו יותר לקמפיינים (טוב, בהישרדות כן…), וכך גם צבע העיניים וצחות עורם. מה שהשתנה הוא החיבור הרגשי. הציבור מרגיש אליהם קרבה. הוא מרגיש שהוא מכיר אותם. כפרסונות, לא כ"קולבי בגדים".

לאנשים קל לקנות מאנשים שהם מכירים. גם אם זו היכרות דרך ריאליטי.

לקריאה נוספת: 6 סיבות למה הפוסטים שלכם בפייסבוק לא נהיים פוסטים ויראליים

 

מה הקשר בין האומנות שלכם לאלירז שדה וליהיא גרינר?

מה הקשר בין האומנות שלכם לאלירז שדה וליהיא גרינר?

אני מניח שרבים מכם מתעצבנים עלי. מה פתאום אני מחבר בינכם והמוזיקה שלכם לפליטי ריאליטי והסלבריטאיות שלהם?

אז קודם כל לנשום.  

ואחרי שנשמתם תזכרו, שאני בסה"כ מלמד אתכם את הטכניקה הפסיכולוגית שתעזור לכם בקידום המוזיקה שלכם. אפשר לנצל כל פלטפורמה לטוב או לרע. חשיפה אישית היא פלטפורמה כזו.

חשיפה אישית לא חייבת להיות של טראש צהבהב בסגנון הקרדאשיאנז. החשיפה יכולה להיות גם על מוסיקאי אינדי איכותי, שלא מוכר צהוב.

הנה דוגמה:

הזמר והיוצר עידן רפאל חביב נחשף לציבור בהישרדות 2008. לפני הישרדות הוא הופיע בביאליק ובמקומות קטנים אחרים. המוזיקה לא הכניסה לו אגורה. להיפך.

עידן חביב-חשיפה גרמה לו רק טוב

צופי הישרדות הכירו אותו כמגדל אננס, בוגר שייטת 13 שעשה טיול ארוך בדרום אמריקה. המוזיקה שלו תפסה מקום משני בריאליטי.

אבל החשיפה הזו הזניקה את הקריירה המוזיקלית שלו.

חביב חתם בחברת תקליטים, הוציא את אלבום הבכורה שלו בשנת 2011. האלבום, ושירי האלבום (ובמיוחד "מחכה" ו"אין פה מקום") זכו להצלחה מסחררת: מקומות ראשונים במצעדי גלגלצ והתברגות למצעד השנתי, מיליוני צפיות ביוטיוב, הופעות מרובות קהל ברחבי ישראל וכד'.

אנשים שנחשפו לסיפורו של חביב דרך הריאליטי, הרגישו שהם מכירים אותו, ורבים מהם התעניינו אח"כ גם לשמוע את המוזיקה שלו. כי ההאזנה למוזיקה של חביב הפכה להיות עוד חלק בסיפור השלם שלו. (אגב, כך בדיוק שווק האלבום, כולל הבחירה בשם האלבום "כל פעם קצת" שרומז על כך  שמדובר בעוד נדבך בסיפור השלם של חביב). 

אני מקווה שאתם מבינים שהמסר מהפוסט הזה הוא לא שאתם צריכים להירשם לאיזה ריאליטי (מייד אחרי שתסיימו את הקריאה, כן?). אבל אני כן אשמח אם תבינו איך הראש של הקהל שלכם עובד:

אם תתנו לעוקבים להרגיש שהם מכירים אתכם יותר באמצעות פוסטים אישיים וחשופים,  תיצרו את החיבור הרגשי, הנדרש לכל אנגייג'מנט. אחרי שייווצר החיבור הרגשי הזה – האנשים יגיבו לפוסטים שלכם ויאזינו למוזיקה שלכם.

 

סיכום (ביניים)

אתם מדברים על המוזיקה שלכם, לא על עצמכם. לא נחשפים

אנשים יגיבו רק אם הם ירגישו חיבור רגשי אליכם או אל התכנים שאתם תייצרו.

ישנן 4 סיבות עיקריות למה לא מגיבים לפוסטים שלכם ולא מאזינים למוזיקה שלכם:

סיבה #1: אני, אני ואני. הפוסטים שלכם עוסקים רק בכם

סיבה #2: אתם מדברים על המוזיקה שלכם, לא על עצמכם

אנשים יוצרים חיבור רגשי עם אנשים. אנשים אוהבים להרגיש שהם מכירים את האדם מאחורי היצירה. אם היוצרים נשארים ברקע, לא תהיה סיבה לאנשים להגיב לפוסטים שלכם ולהאזין למוזיקה שלכם.

 

איך משלבים בין #1 ל-#2?

לכאורה, נראה שיש סתירה בין שתי הסיבות. "מה אתה מציע, לדבר על עצמנו או לא?".

אבל אין באמת סתירה, ובלבד שתזכרו שלמרות הפלטפורמה, שבמהותה מובילה לכיוון המונולוג, אתם צריכים לנהל דיאלוג. שיחה. ובשיחה, נושאי השיחה הם מה שמעניין את שני בני השיח.

האם אתם מעניינים את בן השיח שלכם? כן! ובלבד שתדברו על אותם חלקים ואותם נושאים שהוא יכול להזדהות אתכם. 

זיכרו שאתם מדברים עם העוקבים שלכם. לא עם חברים מוזיקאים. הם כנראה לא מבינים מה זה סטאפ, לא מדקלמים סולמות לידיאניים ולא משתמשים בקיובייס על בסיס יומיומי. 

אבל העוקבים שלכם כן מבינים בתחושות וברגשות – בדיוק כמוכן. לכן גם אם כל עולמכם מלא באייבלטון, אפקטים ופלאגאינים, אפשר לשתף את העוקבים שלכם בעולמכם, ובלבד שתזקקו את הסיפור לרמה האוניברסלית, המובנת לכולם, של רגשות ותחושות. הם יבינו ויזדהו.

למשל: ספרו להם על תחושת ההצלחה שמילאה אתכם כשהצלחתם סוף סוף להוציא טראק סביר בקיובייס, או על החרדה הקיומית שלכם להפקיד אתהסטארט בידי סטאפיסט שאתם לא מכירים, או את התסכול שבתרגול אינסופי של סולמות.  

 

נסחו פוסטים עם חשיפה אישית. שעוסקים בכם, בסיפור המסע האישי שלכם, בתחושות ובחוויות שלכם, לא רק במוזיקה שלכם. ככל שתיחשפו יותר, ככה העוקבים שלכם ירגישו שהם מכירים אתכם, ואז הם יגיבו יותר ויקשיבו למוזיקה שלכם.

אולי יעניין אתכם גם: איך הזרקת אישיות לפוסטים תעזור לכם להפסיק להשאיר כסף על השולחן

**

בפוסט הבא אמשיך ואספר על2 הסיבות העיקריות הנוספות למה לא מגיבים לפוסטים שלכם, וחשוב מזה: כיצד תשנו את זה.

בהצלחה!

Comments

  1. היי 

    איפה ניתן למצוא את המשך הסיבות? לא מוצאת 

  2. אהלן ברק ,

    שים לב רק שכתבת שמצד אחד לא מומלץ שהפוסטים יהיו 'אני ואני ואני' ומצד שני כתבת שצריך שהפוסטים יחשפו את סיפורנו האישי ( כלומר שוב פעם 'אני'….) על מנת ליצור הזדהות רגשית ואנגייג'מנט.כלומר יש פה איזושהי סתירונת לעניות דעתי.

    חוצמזה כמובן תודה רבה לך , המשך להעיר ולהאיר את עיננו ותודעתנו ואני מקווה לראותך בקרוב 🙂

    • שים לב לפוסטים של סטטוסים מצייצים, סיפורים אישיים של אנשים שמקבלים המון תגובות. למה? כי יש משהו שהם מזדהים אתו, תופעה שקורה גם להם, תופעה שמפחידה אותם, מעניינת, מרגשת… משהו שנותן להם השראה או תקווה… כשאנחנו עושים את הפוסטים שלנו רק במחשבה על הערך שזה נותן לנו אישית, האדרת האגו, זה יוצא "אני ואני", אבל שיש איזה ערך מוסף אז אנשים נשארים לקרוא ומתעניינים. ככה יצא שבניוזלטרים שלי אני מספרת כל חודש -תובנה- מתהליך היצירה שלי, משהו שאני מרגישה שכל אדם, לא רק מוזיקאים, יוכלו להגות בו ולחשוב עליו בהקשר לחיים שלהם.

      • מסכים לחלוטין, שיר. בדיוק לכן דיברתי בשורה התחתונה בפוסט של "התחושות והחוויות". הוספתי עוד כמה משפטים לפני כן, להפוך את העניין ליותר ברור, אני מקווה. תודה רבה!

    • הי אורי, מסכים זה *נראה* סתירה, למרות שזה לא. הוספתי עוד כמה שורות בסוף הפוסט כדי ליישב את הסתירה הזו.אני מקווה. תודה!

Speak Your Mind

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.