ססיל פיין 1922-2007 Cecil Payne
ססיל פיין הוא אחד מחלוצי הג'אז המודרני. הוא היה הראשון ש"תרגם" את שפת הביבופ של צ'ארלי פארקר לסקסופון הגדול והמגושם. ככזה, סביר היה להניח שחובבי הג'אז יציינו את שמו בנשימה אחת עם חלוצי ביבופ נוספים כבאד פאוול, ג'יי ג'יי ג'ונסון או דקסטר גורדון. אבל פיין היה גם אדם ביישן מאוד ומתבודד, שלא הרבה להפיץ את מורשתו, לא הרבה להוביל הרכבים משלו ובוודאי לא לקדם את עצמו ואת שמו. אין פלא על כן, ששמו של ססיל פיין כמעט ונשכח.
***
ססיל מקנזי פיין נולד בברוקלין ב-14.12.1922 למשפחה חובבת מוזיקה. הוא החל לנגן בגיטרה ובקלרינט, אך כששמע לראשונה אלבום של קאונט בייסי ובו לסטר יאנג מנגן בסקסופון טנור, ביקש מאביו להתחיל לנגן בסקסופון. אביו בחר לרכוש לו סקסופון אלט, כי חשב שהסקסופון קטן המימדים יתאים יותר למימדי גופו הקטנים של הנער.
ססיל פיין הצעיר חלק את אהבתו למוזיקה ולג'אז עם שני בני שכבה שלו בתיכון ברוקלין – המתופף מקס רואץ' והפסנתר רנדי ווסטון, ושלושת בני העשרה היו לחברים בנפש עד יום מותם.
בשנת 1943 התגייס ססיל פיין התגייס לצבא ארה"ב וניגן בתזמורות הצבאיות במשך שלוש שנים.
אחרי השחרור, החל פיין לנגן בג'אמים במועדוני הלילה של ניו יורק. הביבופ היה אז הדבר החדש והמלהיב. פיין אימץ במהירות את השפה החדשה והצטיין בה. חברו, מקס רואץ', השיג לפיין את גיג ההקלטה הראשון בחייו – הקלטת הבכורה של הטרומבוניסט ג'יי ג'יי ג'ונסון.
פיין מנגן בהקלטה הזו בסקסופון אלט. זו תהיה הקלטתו הראשונה, אך גם האחרונה בה הוקלט מנגן בסקסופון האלט.
באותה השנה – 1946 החל ססיל פיין לנגן גם בסקסופון הבריטון. אבא שלו, שדאג לפרנסת בנו הצעיר, רכש לו את הסקסופון הגמלוני, כי ידע שלנגנים ששולטים בכמה כלי נגינה, יש יותר סיכוי להיות שכירים בתזמורות הג'אז.
וזה בדיוק מה שקרה. החצוצרן רוי אלדרידג' הזמין את פיין לנגן בתזמורת שלו, שם ניגן גם בבריטון.
אחרי מספר שבועות עם אלדרידג', דיזי גילספי הגיע לראות את התזמורת. דיזי היה אז בשלבי הקמה של תזמורת חדשה –תזמורת ביבופ. אחרי הגיג של אלדרדיג', דיזי הציע לפיין לתפוס את כסא הבריטוניסט בתזמורת החדשה שלו. ולבקשה כזו מדיזי בכבודו ובעצמו – ססיל פיין לא יכול היה לסרב. .
במשך שלוש השנים הבאות, דיזי עמד בראש ביג בנד הביבופ האולטימטיבי. התזמורת ניגנה הופעות רבות, והקליטה בלייבל RCA Victor. הקלטות אלה עומדות במבחן הזמן והן נפלאות גם היום.
ססיל פיין היה חבר קבוע בתזמורת של דיזי במשך כל שנות פעילותה. מהרגע בו תפס את כסא הבריטוניסט בתזמורת של דיזי, ססיל פיין זנח את סקסופון האלט והתמקד בבריטון. (בהמשך הוא הוסיף לארסנל כלי הנגינה שלו גם את החליל.)
אצל דיזי, פיין היה אחד מהמוזיקאים החשובים בתזמורת. הבריטון שלו היה העוגן של כל חטיבת הסקסופונים. דיזי מצידו גמל לו בכך שנתן לו לנגן ולהקליט סולואים לא מעטים. בנושא מרוב תזמורות הג'אז האחרות, בהן לא היה מקובל שהבריטון לוקח סולואים.
אחרי שדיזי פירק את התזמורת שלו ב-1949, ססיל פיין נדד בין הרכבים אחרים אילינוי ג'אקט, טאד דיימרון ועוד.
בשנת 1954 פיין החליט לעזוב את עולם המוזיקה לטובת עבודה סדירה. הפרישה שלו נמשכה עד שנת 1957, אז הצטרף לסיבוב הופעות אירופאי של המתופף ארט טיילור, ואח"כ הצטרף להרכב של חברו לתיכון רנדי ווסטון, וניגן בלהקה שלו בשנים 1958-1960.
בשנת 1961 ססיל פיין הצטרף למחזה האוף ברודוויי The Connection, שעסק במכורים לסמים. המוזיקאים שהשתתפו במחזה הזה היו גם חלק מצוות מהשחקנים בו. ססיל פיין לא רק ניגן ושיחק במחזה, הוא גם כתב את המוזיקה (הוא אגב לא היחיד לכתוב מוזיקה למחזה הזה. קדמו לו פרדי רד בניו יורק ודקסטר גורדון, שכתב את המוזיקה ושיחק בגרסת החוף המערבי למחזה.)
אחרי שהמחזה ירד, ססיל פיין שוב פרש מעסקי המוזיקה. הוא החל לעבוד כמתווך דירות בחברה של אביו. לפי עדותו, פיין היה איש מכירות גרוע ולא הצליח למכור אף לא דירה אחת, ולכן שמח שבשנת 1967 קיבל הצעה לחזור לעולם המוזיקה. בהתחלה בתזמורת הלטין-ג'אז של מאצ'יטו ואח"כ בתזמורת המהוללת של וודי הרמן.
בשנת 1970 ססיל פיין הצטרף לתזמורת של קאונט בייסי. זה היה בשבילו סוג של סגירת מעגל, כי כזכור, היה זה אלבום של קאונט בייסי שגרם לססיל פיין הצעיר להתחיל לנגן בסקסופון. פיין נשאר אצל בייסי שנתיים, ואח"כ המשיך לנגן בהרכבים ובתזמורות שונות.
בסוף שנות ה-80 ניחתו על ססיל פיין שתי מכות כואבות במיוחד. אשתו נפטרה והוא נותר לבדו. מייד אח"כ החל לסבול ממחלת הגלאוקומה, שדירדרה את ראייתו. הוא התקשה אפילו לצאת החוצה לרכוש לעצמו מזון.
במשך 6 שנים ססיל פיין הסתגר בבית. מאחר וכמו רבים מחבריו מוזיקאי הג'אז, לא היה לו ביטוח בריאות או חיים, הוא נאלץ להתקיים מקופסאות שימורים זולות.
כשהוקמה העמותה Jazz Foundation of America ששמה לה למטרה לדאוג לצרכי מוזיקאי הג'אז הנזקקים, ססיל פיין היה בין הראשונים ש JFA עזרה להם. נאלצו מאמצים רבים לשכנע את פיין הגאה לקבל מהם ארוחות חמות ומזינות ושמתנדבים ינקו את דירתו שהיתה במצב תחזוקתי ירוד ביותר.
הארוחות המזינות הסדירות שפיין קיבל, חיזקו אותו, והוא חזר לאיתנו וגם לנגינה.
חבריו המוזיקאים התגייסו לעזרתו והתחילו לארגן לו גיגים, כדי שיוכל להתפרנס. הגדילו לעשות הפסנתרן הארולד מייברן והסקסופוניסט אריק אלכסנדר, שארגנו לפיין הופעות כשהם היו הסיידמנים שלו. הם גם שכנעו את חברת התקליטים דלמארק, בה שניהם הקליטו, להקליט את ססיל פיין.
וכך, החל מאמצע שנות ה-90, בהיותו במחצית שנות -70 לחייו, חווה ססיל פיין קיץ אינדיאני. הוא אולי לא יכול היה לנשוף סולואים ארוכים כמו בצעירותו, הוא היה כמעט עיוור, ונאלץ לשבת בזמן ההופעות, אבל התלהבותו, והיכולת שלו להלחין ולנגן מלודיות יפות וסוחפות לא נעלמה, והוא חזר למודעות קהל חובבי הג'אז ומבקרי הג'אז.
החל משנת 2000 ססיל פיין עבר לגור בבית אבות, שוב בסיוע עמותת JFA, שגם דאגו לו לתרופות, כשאובחן כחולה בסרטן בכבד.
ססיל פיין נפטר בניו יורק ב 27.11.2007. בן 84 היה במותו
