קהל ומוזיקאים: טיפים לתקשורת בריאה מול קהל

תקשורת מול קהל - שאולי עינבמאת: המלחין והסקסופוניסט שאולי עינב.

מאמר זה אינו מושלם, אינו מטיף או מתכוון לקלקל את האופי האמנותי של אף אחד מהקוראים ואינו נכתב בשום פנים ואופן מעמדת התנשאות של המחבר או במטרה לחנך, קטונתי. המאמר נכתב לאחר צפייה מרובה בהרצאות, קריאת בלוגים ושיחות עם אמנים שונים, ויכול להיות שזו הדרך שלי להסקת מסקנות אישיות ולנסות להשתפר.

פתח דבר

כשהייתי יותר צעיר, היה מאד "קול" לדבר אל קהל המאזינים ב"גדה השמאלית" (מכאן והלאה "הגדה") בצורה שלומיאלית מה, קצת חסרת ביטחון, קצת מהר, להיות קצת מבויש, ואני חשבתי שזה הדבר הטוב ביותר לעשות על במה. הגשנו את הקטעים שניגנו בהסבר קצרצר שנשמע כמו "עכשיו אנחנו ננגן קטע ממש יפה של קול פורטר, יס" הראש מופנה מטה, אולי התגנב איזה חיוך ספק ציני ספק מהורהר. לקהל המאזינים בגדה, שבדרך כלל היה מורכב מחברים של חברי ההרכב, אמא, אבא, הדודה מחדרה, מורים, אנשי אינטלקט שפקדו את הגדה, חובבי תרבות שוליים תל אביבית וכו'. לקהל זה הסברים אלו וצורת הדיבור היו מספקים, לא הייתה ביקורת והגדה הייתה כר פורה לביטוי חופשי של ג'אז על כל גווניו בשנות התשעים המאוחרות אשר כולנו חבים לה הכרת תודה עצומה.

ימים עברו, חלק מהמוסיקאים עברו לניו-יורק, חזרו לארץ, ושוב חזרו לניו-יורק, חלק נשאר בארץ, חלק עבר לאירופה, חלק חדלמלנגן, חלק הפך להיות עובדי רשות המיסים וחלק גננים וגננות למיטב הטף בישראל.

בתור אחד שהחליט לעבור לארה"ב (אע"פ שכרגע חי באירופה), נחשפתי למגוון הופעות ג'אזבמועדונים ופסטיבלים בארה"ב ובאירופה, ותדהמה אחזה בי. באף אחד מהמקומות, אף אמן לא מצא את הדרך המקורית שלנו, אנשי הגדה לתקשר עם הקהל. וטוב שכך.

הבנתי, כמה חשובה דרך ההתקשרות אל הקהל, וצורת התקשורת שלנו כאמנים אליו.

מדוע לדבר אם אפשר לנגן?

ובכן, נכון הוא שרוב הקהל בא להופעת ג'אז (או כל מוסיקה) כדי להאזין למוסיקה, אבל הקהל בא גם כדי לראות מופע ולעבור חוויה באם לימודית, רגשית וכו'.

המטרה שלנו כאמנים היא להעביר חוויה, ממש כפי שפרופ' דליה כהן (ז"ל) הגדירה את המושג "מוסיקה": ארגון צלילים במרחב על מנת ליצור חוויה. ומתוקף ההגדרה היפה, אנו המוסיקאים אמונים על החוויה וארגון הצלילים.

יאמרו הפוריטנים, מספיקה המוסיקה, לא צריך מילים. הלוואי שהיה כך, אך כיוון שלא כל הקהל אשר בא למופע הוא בעל תואר אקדמי במוסיקה, או שגדל כל חייו על ברכיו של ת'לוניוס מונק ולסטר יאנג, אנו בתור המארחים צריכים לבנות גשר מעל הנהר הדמיוני שנמצא בין הבמה לקהל. כן, בתור אמן אתה המארח. אתה לא אורח שבא להפגין כישורים, את\ה סך הכל כלי שהמוסיקה עוברת דרכו. אתה מזמין את הקהל אל המוסיקה שלך, אל הסלון שלך, התערוכה שלך וכו'. וכמארח טוב, אתה אחראי ליצירת אווירה מושכת ולא דוחה, ואני לא מדבר על אסתטיקה, המשיכה למוסיקה יכולה להיווצר או למות בין אם אתה חובב ג'ון זורן או מעריץ מושבע של ארט טייטום. גם כאשר אנו הולכים לתערוכה בגלריה, הקירות הלבנים בין התמונות, הם אלו שנותנים לנו את תחושת האירוח המכובד והשקט הנפשי להתבונן ולהעמיק ביצירות האמנות. האם הייתם פעם בגלריה מטונפת?

האם בכלל צריך לתקשר לקהל? 

ישנם אמנים (בד"כ המוצלחים ביותר), אשר עצם הווייתם וחזותם הוויזואליתעל הבמה מהפנטת ומרתקת את הקהל, התנהגותם (לעתים גם אקסצנטרית– ראו מונק, ג'ארט או רולנד קירק) מספקת עניין וכורכת את הקהל אל הבמה והמופע. הכריזמה שבמוסיקה שלהם תופסת אותנו מהרגע הראשון, החדשנות או הוירטואוזיות הולמת בנו. אך לצערי, לעתים זה רק בנו, המוסיקאים אשר רוצים רק לשתות עוד ועוד צלילים. לכן, אם אתם כבר בשלב הזה בקריירה, כנראה שהמאמר הזה לא בשבילכם. עם זאת, גם דרך הלבוש, העמידה, החיוך, היא צורת תקשורת ישירה אשר כדאי להשקיע בה זמן מחשבה. יתכן שזה כל מה שצריך, איני יודע מהי הדרך הבטוחה.

דיבור – החלטת לתקשר באמצעות דיבור?הצטרפת למעגל המארחים שכולל בתוכו את דיוק אלינגטון, נט קינג קול, קאבקאלוואי. לא רע בכלל. לפניכם כמה טיפים שקשורים לדיבור ולתקשורת עם הקהל באופן כללי.

טיפים לתקשורת בריאה עם קהל:

  • הישר מבט.
  • אל תפנה גב אל הקהל (אלא אם כן אתה מיילס).
  • כנס לחנות וקנה מגבת קטנה (ואולי לכל הלהקה), לנגב זיעה בחולצה או עם נייר טואלט זה לא הכי מושך.
  • כבד את הקהל בצורת לבושך, זו לא חייבת להיות חליפת ג'ורג'יו ארמני, זה יכולה להיות חולצת H&M שקנית ב30 ₪, כל עוד היא נקיה, הקהל ירגיש שהמארח השקיע.
  • חייך. כן, אני יודע, מוסיקה זה עסק רציני, אבל כמו שאתם נמשכים לבחור\בחורה אשר מחייכים אליכם, כך ממש הקהל יכול להמשך אליכם. אף איש בקהל לא רוצה לראות אמן זועף על במה לאחר יום ארוך שבסופו הדודה של הדוד "סחבה" אותו לראות מופע ג'אז של הנכד של הרוקח.
  • מופיעים לקהל שאנגלית היא לא שפת האם שלו? אנא דברו בבקשה באנגלית פשוטה וא י ט י ת עד כדי גיחוך. גם אם הייתם בכיתת דוברי אנגלית בתיכון וכולם קנאו בכם, גם אם חייתם בארה"ב 10 שנים וכתבתם כבר 4 עבודות דוקטורט על הניבים הלשוניים של שייקספיר, גם אם אתם מדברים אנגלית יותר רהוטה מברק אובמה, עדיף שכל הקהל יבין אתכם בפסטיבל הג'אז של ___, מאשר שתפחידו את הקהל באנגלית מהירה. אם הפחדתם, אבדתם קהל, אבדתם מעריץ, ואולי גם משהו שיקנה דיסק ויבוא להופעה הבאה שלכם.
  • לא חייבים לדבר לפני הקטע הראשון, עם זאת, קטע ראשון שנמשך 30 דקות גם לא מומלץ (אלא אם כן אתה קולטריין חדש).
  • כאשר מוחאים לכם כפיים, קבלו את זה בחיוך ובקידה אמתית, זה מגיע לכם, אף אחד מהקהל שרכש כרטיס לא התחייב למחוא כפיים בעת מעמד הרכישה, וזה חצוף לסרב להבעת רגש כנה מצד הקהל.
  • תכנן מראש מה אתה רוצה להגיד על כל קטע, כתוב לעצמך פתקה יום לפני ההופעה, נסה למצוא סיפור קצרצר, אנקדוטה קצרצרה שתיתן נופך נוסף לקטע המוסיקלי. אנשים בוגרים הם כמו ילדים, כולם אוהבים סיפורים, בין אם זה סיפור אישי נוגע ללב (לא, אף אחד לא רוצה לשמוע על חברה שלך לשעבר במשך שעות) או סיפור מצחיק.
  • אל תתחיל להריץ בדיחות הווי של הלהקה בין הנגנים כשכולם מחכים שהבסיסט יסיים לכוון (אלא אם כן אתה משתף את הקהל בבדיחות).
  • שוב, חשוב על עצמך כמארח של הקהל בביתך, גם אם המופע הוא 2000 ק"מ רחוק מביתך ועל במה רעועה.

אני משוכנע שאם תצפו בהופעה של האמן האהוב עליכם (הכל זמין ביוטיוב), תוכלו ללמוד רבות כיצד הוא מארח את קהלו במופע וכיצד הוא בונה גשר מעל הנהר הדמיוני. ברגע שבניתם את הגשר, הרווחתם קהל נאמן, והצלחתם להעביר חוויה לקהל.

אשמח לשמוע על טיפים נוספים.

 

Comments

  1. שיר זהבי says

    תודה ברק ושאולי,

     – יש לי כמה שאלות לגבי הופעה שונה מג׳אז, הופעה בה הזמרת היא מרכז העניינים ולרוב מקבלת את רוב תשומת הלב והפוקוס וגם בסגנון מוסיקלי אחר, בהופעה עם שירים בסגנון אלקטרוני-קצבי.

    האם כדאי לזמרת לדבר בהופעה שכזו, שכן הרצף המוסיקלי מועבר כמו חוויה של מסיבה, כלומר האם באמת כדאי לדבוק בזה ואפילו לחבר שירים אחד לשני – או שחובה לדבר בינהם?

    מה לדעתכם מספר הפעמים המינימלי בו זמרת צריכה לדבר בהופעה שלה? ובין כל כמה קטעים?

    זו שאלה קצת כללית אבל מנסיוני – יש איזשהי אווירה שנוצרת כשלא מדברים והדיבור לפעמים קוטע את החוויה הזאת. האם הדרך היחידה לדעת מתי לדבר היא דרך תגובת הקהל? 

    תודה רבה

    שיר

     

    • היי שיר

      נראה לי שאפשר לבנות את הרצף של הליין ככה שיש עוד כמה תיבות אקסטרה שאפשר לדבר על גביהן בלי לעצור את המוזיקה וחוויית ה״מסיבה״

      אני חושבת שדווקא בליין כזה עוד יותר חשוב לי לשמוע את הזמרת קמצ ״מלהיבה״ את הקהל ומרימה את האווירה

  2. אשר קשר says

    כייף לקרוא.

  3. תודה רבה לכולם על כל התגובות ותודה לברק שמארח אותי בבלוג!

    לתגובתם של שי וברק:

    1. אני מסכים חלקית עם שי לגבי התווים בקונצרט ג'אז, אני לא חושב שאם יש תווים זה בהכרח מביע זלזול, אני חושב שזה קצת יותר מקצועי ללא תווים במיוחד לנגני הקו הקדמי ובמיוחד אם זה לא ביג-בנד, זה בעיקר טוב לנגן לא להיות תלוי בתווים, זה יותר משחרר.

    2. לגבי לקחת בקשות מהקהל – אם אתה מופיע בחתונה, אז אדרבא, אבל אם זה מופע של הלהקה שלך, בה המנהל האמנותי של האירוע החליט לקחת את הלהקה בשל המוסיקה המקורית, זה ממש לא לעניין לקחת בקשות מהקהל.

    3. לגבי לתת לנגנים האחרים לדבר – אם אתה עושה זאת רצוי להיות בטוח שהם גם יודעים איך לדבר 🙂

    נתראה בקרוב!
    שאולי

  4. כמה 'טיפים' נוספים:

    * טובה ככל שתהיה,רצוי הופעה לא ממושכת מדי. שעה ורבע לכל היותר. שישאר לקהל טעם של עוד.
    * לא להעיף מבט בשעון מול הקהל. אפילו לא הצצה חטופה.
    * כנגן בקו הקידמי לעולם אל תשים עמוד תווים בהופעה! מה אתה היית חש אילו בהצגת תאטרון היה השחקן הראשי מדקלם את תפקידו מדף נייר? למד בע"פ!!
    * רצוי מאד לאפשר גם לנגנים האחרים לדבר ולספר משהו. הקהל כבר הבין שאתה עילוי, עכשיו הוא סקרן לשמוע את קולם של יתר חברי ההרכב.
    * מעקב אחר תחושות הקהל בזמן המופע: גם אם בנית סדר רשימת קטעים מדוקדק צריך לעיתים להיות גמישים תוך כדי המופע ולשנות בהתאם למה שמשדרות תחושות ורצון הקהל.
    * מישהו מהקהל ביקש ממך לנגן משהו? הוא לקוח המבקש ממך דבר מסויים החשוב לו כרגע. גם אם אינך מכיר את המנגינה היטב – עשה מאמץ מקסימלי עבורו. נסה לצטט את המנגינה בסולו הבא. זו מחווה בזמן אמת שמטביעה את רישומה וגם תלמד את הקהל דבר אחד או שניים עליך..
    * אל תספר על עצמך, תן לקהל להבין לבד מי אתה.
    * אל תחזור על דבריך פעמיים. הקהל כבר הבין שיש דיסקים למכירה בסוף המופע.
    * ההופעה לא נגמרת בסיום הקטע האחרון. לקהל יש תמיד מה להגיד לך. הייה נגיש וזמין עבורו.

    שי.

    • שי – יש כאן כמה טיפים מעולים שאני גם חותם עליהם.
      אבל יש כמה ששווים הסבר לדעתי:
      1. למה אתה מתנגד בכ"כ נחרצות לתווים? גם בקונצרט קלאסי היית אומר אותו הדבר? זה באמת משדר לדעתך זלזול בקהל?
      2. למה לא לספר על עצמך? מבחינתי, כשאני שומע מוסיקה שאני "מתחבר" אליה מעניין אותי האדם שמאחורי הצלילים הללו.

      • נכוון למוסיקת ג'אז. ברגע שהנגן שקוע בצ'ארט: 1.מעשית הוא לא מכיר את הקטע. לכן הוא עסוק ב'לשרוד' אותו במקום להיות עסוק ב'אומנות' שבו. 2.הקהל מצידו עשוי לחשוש שמדובר כנראה במי שלא בא מוכן/לא מכיר את החומר שהוא מנגן, או סובל מבעיות זיכרון קשות.. שאם לא כן – מדוע לא למד את החומר בע"פ? האם זו הדרך לבנות ייצוגיות ואמינות כסולן/פרפורמר? 3. הנגן שבוהה בעמוד התווים מאבד את הקשר והפניות שלו עם הקהל. 4. מהי חשיבות התפיסה היותר רחבה שלך את עצמך כאיש מקצוע וכנגן שמכבד את עצמו, את מוסיקת הג'אז, ואת הקהל שלך.

  5. David bokovza says

    ישר כח על היוזמה…
    תודה על הפוסט הנכון והממוקד
    מנקודות כאלה אפשר להתפתח.

    • תודה דוד – בשמי בשם שאולי. תרגיש חופשי להסתובב בבלוג. אולי תמצא עוד פוסטים שיעניינו אותך

      • תודה לכם ,

        אני מובילה שירה בציבור  ובכל פעם השירים הם אחרים… אין תמיד זמן ללמוד בעל פה ואני שמה מסך פלאזמה על הבמה  ומציצה במילים . מה שמטריד באירועים פרטיים בעיקר היא ההתעסקות הבלתי פוסקת של חלק מהקהל -בסמארטפון. זה נראה נורא מהבמה ! הייתי השבוע באירוע חברה של 50 אנשי עסקים  מהבכירים במשק. כמחצית מהם התעסקו כל הזמן עם הסמארטפון. לא יכולתי להתאפק ובסוף ניגשתי לאחד מהם . ואמרתי לו שההופעה שלנו מאוד מושקעת ואולי כדאי להקשיב…מאחר שכבר הוזמנו…הוא הסתכל עלי בתדהמה ובהתחלה לא קלט על מה אני מדברת…עשיתי זאת בשקט , לא בפרהסיה ..לא ביישתי אותו חלילה, אך הוא היה כל כך שקוע שלא הבין מה אני רוצה מממנו….והוא לא היה היחיד…מה דעתכם? 

         

         

        • הי גל, אני יכול  לספר לך שהבן שלי עושה שיעורי בית מול טלוויזיה דלוקה. העולם משתנה ואיתו האנשים שרגילים לעשות כמה דברים במקביל. קשה לי להאמין שאפשר יהיה להרגיל אותם למשהו אחר.

Speak Your Mind

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.