פרדי רואץ' 1931-1980 Freddie Roach
פרדי רואץ' היה אחד מנגני האורגן בסגנון הסול-ג'אז הפחות מוכרים בשנות ה-60. בדור שבו ניגנו ג'ימי סמית', ביג ג'ון פאטון, לארי יאנג וכו', היה קשה להתבלט כנגן אורגן האמונד. בשנות ה-60 רואץ' הקליט סדרה של 7 אלבומים בלייבלים בלו נוט ופרסטיג' והפסיק. לעומת נגני האורגן בני דורו, שבחרו לנגן סול ג'אז אנרגטי, קשוח ובלוזי, רואץ' העדיף נגינה של ניואנסים וטקסטורות. בהמשך הקריירה שלו, הוא החל לנגן לכיוון הגרוב הפ'אנקי, אבל גם שם, העדפתו לנגן סולואים מעודנים עם ניואנסים וגווני צבע התבלטה אל מול הנגינה הפירוטכנית הלוהטת.
פרדי רואץ' נולד בברונקס שבניו יורק ב-11 במאי 1931. אמו הייתה נגנית עוגב בכנסייה, ורבים מקרוביו מצד אימו היו גם מוזיקליים. בילדותו רואץ' עבר מעיר לעיר וחי עם קרובי משפחה שונים. בגיל שמונה החל לנגן לראשונה באורגן הכנסייה, עת גר עם דודתו בווייט פליינס, ניו יורק. הוא לימד את עצמו לנגן על אורגן ההאמונד B3 ועל פסנתר.
בגיל 18 הוא החל לנגן למחייתו. הלהקה הראשונה בה השתתף היתה של הטרומבוניסט גראשאן מונקור. אחרי שנתיים בהם שירת בתזמורת של המארינס, הוא השתחרר מהשירות בשנת 1953, חזר לניו יורק ולנגינת הג'אז. במהלך כל שנות ה-50 הוא ניגן גם בפסנתר וגם על האורגן האמונד בהרכבי ג'אז שונים.
ההחלטה לעזוב את הפסנתר ולהתמקד בנגינת אורגן ההאמונד נפלה בסוף שנות ה-50. בראשית שנות ה-60 פרדי רואץ' עבר לגור בניוארק, ניו ג'רסי, שם הקים הרכב משל עצמו שהפך במהירות ללהקת הבית במועדון הג'אז המקומי. זה איפשר לרואץ' לנגן עם כמה מענקי הג'אז שהגיעו לנגן בניוארק, כקנונבול אדרלי, קני דורהאם וג'קי מקלין.
אבל המפגש המשמעותי ביותר היה עם נגן סקסופון הטנור המופלא אייק קוויבק, שאחרי הנגינה המשותפת ביקש מרואץ' להצטרף להרכב שלו.
יחד עם ההרכב של אייק קוויבק, פרדי רואץ' השתתף בהקלטת שני אלבומים ללייבל בלו נוט – Heavy Soul ו- It Might As Well be Spring.
בהקלטות אלה רואץ' הרשים את אלפרד ליון, הבעלים של הלייבל בלו נוט, וזה הציע לו בשנת 1962 חוזה הקלטות משל עצמו.
אלבום הבכורה של פרדי רואץ' כמנהיג – Down to Earth, ראה אור בשנת 1962. באלבום הבכורה ניגנו עם רואץ', קני בארל בגיטרה, פרסי פראנס בטנור סקסופון והמתופף קלארנס ג'ונסטון.
אחרי אלבום הבכורה הזה, פרדי רואץ המשיך והקליט עוד 4 אלבומים לבלו נוט בין השנים 1963-1965. באלבומים הללו ניגנו כסיידמנים, בין היתר – האנק מובלי, ג'ו הנדרסון, בלו מיטשל ו(שוב) קני בארל.
רואץ' עזב את בלו נוט בסוף שנת 1965 והחל להקליט בלייבל פרסטיג'. בשנים 1966-1967 הוא הוציא 3 אלבומים אלבומים בפרסטיג', המאופיינים בהיותם יותר פ'אנקיים ופחות ג'אזיים מאלבומי בלו נוט.
למרבה הצער אלבומים אלה לא זכו להצלחה, וחוזה ההקלטות של רואץ' עם פרסטיג' הגיע לסיומו.
למעשה, אלה היו גם הקלטותיו האחרונות.
אחרי שנת 1967 רואץ' לא הקליט יותר. הוא החליט להתמקד באהבתו השניה – כתיבה, וליתר דיוק – להיות מחזאי ותסריטאי.
באמצע שנות ה-70 רואץ' עבר לקליפורניה, שם החל לעבוד כתסריטאי בתעשיית הקולנוע.
ב-3 באוקטובר 1980 פרדי רואץ' לקה בהתקף לב ונפטר. הוא היה בן 49 במותו.
כאמור, פרדי רואץ' היה אחד מנגני האורגן הפחות מוכרים במהלך שנות נגינתו, גם בגלל הגדולה של הקולגות שלו, וגם בגלל הנגינה המעודנת, המאופקת לעיתים קרובות ומרובת הניואנסים שלו, שלא היתה פופולרית בקרב חובבי הסול-ג'אז ונגינת אורגן ההאמונד.
לפרדי רואץ' היתה עדנה עם פרוץ האסיד ג'אז לחיינו ואחריו – ההיפ-הופ. אומני הז'אנרים האלה סימפלו אותו לא מעט, ודמותו הפכה לסוג של דמות מיתית עלומה בקרב חובבי הז'אנרים האלה.
