בשבוע שעבר זה סוף סוף קרה. הייתי בין הראשונים לראות את הסרט החדש של מלחמת הכוכבים: Star Wars: The Force Awakens ונהניתי מאוד. אפילו התרגשתי. סוף סוף סרט המשך לסדרה הנערצת עלי – וסרט מצוין!
הייתי בן 9 כשראיתי את מלחמת הכוכבים הראשון בקולנוע אוריון בירושלים. 1977. כשנגמר הסרט יצאתי מסוחרר ומתלהב כמו ילד בן 9 וידעתי שלא אשכח את הסרט הזה לעולם.
אח"כ הגיעו "האימפריה מכה שנית" ו"שובו של הג'דיי" ואני הפכתי לאוהד שרוף של מלחמת הכוכבים. כמו כולם חיכיתי לפרקים הבאים – הטרילוגיה המקדימה והטרילוגיה המאוחרת – שג'ורג' לוקאס הבטיח לנו, אבל… כלום לא יצא.
ז"א משהו יצא. שלל גרסאות מעודכנות לסרטים הקודמים, הכוללות, תוספות ושינויי עלילה, שהפכו אותנו, את חובבי הסדרה, מאוהדיו הגדולים של לוקאס, לחשדנים מאוד כלפיו. התחלנו להבין שמשהו לא טוב מתבשל כאן.
ואז, בשנת 1999, הוציא לוקאס, באיחור אופנתי של כ-20 שנים, סרט חדש בסדרת מלחמת הכוכבים –
"אימת הפאנטום". הראשון בטרילוגיה המוקדמת ("הפריקוואלס")
למרות החשדות כלפי לוקאס, ולמרות שכבר הייתי מבוגר, הלכתי כמובן לראות את הסרט בקולנוע.
כשנגמר הסרט, עמדתי מחוץ לקולנוע ואמרתי: "מה בעצם ראיתי הרגע? מה זה היה?"
הטרילוגיה החדשה – הפריקוואלס שלוקאס הוציא – היתה הדבר הגרוע ביותר שאני, כמעריץ, הייתי יכול לקבל. מפח נפש נוראי, אחרי שנים ארוכות של המתנה.
הסרט החדש, מס' 7 בסדרה, "הכח מתעורר" היה שונה. הוא החזיר לי את החיוך לפנים. הוא באמת שייך למלחמת הכוכבים "שלי". וזה היה מרגש.
אחרי ששרדתם (?) את סיפורי הנוסטלגיה שלי, אני רוצה לשתף אתכם ב:
שלושה דברים חשובים שמוסיקאים חייבים ללמוד ממלחמת הכוכבים
1. אל תתקעו בעבר. תתקדמו
כמו שסיפרתי לכם, ג'ורג' לוקאס לא הפסיק להוציא גרסאות מעודכנות לטרילוגיה הראשונה שלו.
למרבה האירוניה, הגרסאות המשופצרות נראות פחות אמיתיות מהמקור:
הצבעים היותר "חיים" לא התאימו לאווירת "המערב-הפרוע" שהיתה לסרטים המקוריים; הגרפיקה הממוחשבת שלוקאס הכניס לסרטים הוסיפו עומס חזותי מיותר; והשינויים בסצינות המקוריות פגעו באפוס של הטרילוגיה.
הנה וידאו קצר לשינוי בסרט המקורי שהפך לסמל של כל מה שרע בתיקונים הלא נפסקים של לוקאס של הסרטים:
אני אחסוך מכם הסברים מדוע השינוי הוא כ"כ נורא. (בתקווה שאולי למרות הכל תמשיכו להתייחס אלי ברצינות…)
בכל מקרה, לו לוקאס היה משקיע את הזמן והאנרגיה שלו בכתיבת סרטים חדשים וטובים ולא בעידכונים לסרטים שכבר עשה – לא היינו מחכים 20 שנים עד לסרטים הבאים. ואני די בטוח שהסרטים היו הרבה יותר טובים.
אוקיי, חזרה אליכם מוסיקאים:
גם מביניכם יש לא מעט שעושים את אותה הטעות שעשה לוקאס:
חוזרים לאלבומים ולשירים שכבר הקלטתם ומנסים לתקן אותם או להקליטם מחדש.
אני יודע, אלבומים ראשונים אינם מושלמים. אני לא חושב שמצאתי מוסיקאי שבמבט לאחור היה מרוצה לגמרי מאלבומיו הראשונים. רובכם הייתם שמחים לחזור ולתקן את הטעון שינוי באלבומים הראשונים שלכם:
אולי לבחור סיידמנים יותר מתאימים, אולי לא לתת למפיק המוזיקלי שליטה כ"כ מוחלטת בקבלת ההחלטות או אפילו להחליפו, אולי להשקיע באולפן הקלטות איכותי יותר ולהגיע לסאונד ולהפקה טובים יותר, או אולי פשוט שאתם הייתם מנגנים ושרים טוב יותר.
אני ממש מבין את הרצון הזה שלכם לחזור לאלבומים הראשונים ולתקן את הדברים האלה.
אבל, אל תעשו את זה!
אל תלכו אחורה ואל תנסו לתקן דברים שכבר עשיתם ואל תנסו להקליט את המוסיקה הישנה שלכם מחדש.
דווקא השיפורים האלה יפגעו באנרגיה, בהתלהבות ובוייב הכללי של האלבום. בדיוק כמו שקרה כשלוקאס "תיקן" את הטרילוגיה המקורית של מלחמת הכוכבים.
את האנרגיות המחודשות והיכולות העכשוויות נצלו לפרוייקטים חדשים.
2. אל תתפתו לפלאי הטכנולוגיה
אם תשאלו את החובבים הקשים של מלחמת הכוכבים מדוע הם כל כך שונאים את שלושת סרטי הפריקוואל שיצר לוקאס, סביר שהם יפלטו צרור קללות ומילים לא מובנות לכאלה שלא ראו את הסרטים, כולל השם "ג'אר ג'אר בינקס". כי באמת, ג'אר ג'אר בינקס מייצג את כל מה שרע בפריקוואלס. והרשו לי לא להרחיב, אם אתם לא רוצים לקרוא גם כאן שטף קללות ומילים לא מובנות.
אבל הסיבה העיקרית לשנאה הקשה שחובבי מלחמת הכוכבים חשים לפריקוואלס היא מהותית יותר מדמות נלעגת כזו או אחרת.
בעת עשיית הפריקוואלס, נראה שג'ורג' לוקאס פשוט סוחרר מאינסוף האופציות שפתחו בפניו הטכנולוגיות החדשות שלא עמדו לרשותו 20 שנים קודם לכן, כשיצר את הטרילוגיה המקורית.
הפריקוואלס מלאים בגרפיקות ממוחשבות של דמויות ורקעים דיגיטליים ובאמת נראים מעולה.
אבל נראה שבתהליך לוקאס שכח את האלמנטים הבסיסיים של כל סרט מצליח. כאלה שהיו בבסיס ההצלחה של הטרילוגיה המקורית:
עלילה קלה להבנה וסוחפת ודמויות מעוררות הזדהות
בפריקוואלס העלילה מסובכת עד לא מובנת, והדמויות הן כאלה שקשה להדהות איתן.
זה נכון גם במוסיקה:
הטכנולוגיה להפקת מוסיקה היום מאפשרת לעשות כמעט כל דבר, בקלות ובזריזות.
אפשר להעלות ולהוריד טראקים בזריזות. אפשר להקליט בשני קצות העולם. אפשר לתקן כמעט כל טעות. אפשר לשיר בזיופים נוראים והאוטו-טיון וממשיכי דרכו יתקנו את זה.
אבל שום עריכה, העלאת עוד טראקים או אפילו אוטו-טיון לא יוכלו להפוך שיר רע לשיר טוב. יכולים להפוך לחפות על הדברים הבסיסיים שהופכים שיר לשיר טוב:
מנגינה טובה ומילים טובות
הפסקתי לספור את מספר ההקלטות החדשות שאני שומע שלא מצליחות להסתיר את העובדה הפשוטה:
מתחת להררי הערוצים ולהפקת היתר מסתתר שיר לא טוב.
תגידו אתם: כמה פעמים שמעתם באולפן ההקלטות אחרי טייק לא לגמרי מוצלח "לא נורא, נתקן בעריכה", או "לא נורא, נוסיף סקציית כלי מיתר וייצא סבבה".
אז לא. זה לא יוצא סבבה. זה יוצא הפריקוואלס של מלחמת הכוכבים.
שום טכנולוגיה מתוחכמת ועבודת אולפן לא יהפכו שיר רע לשיר טוב.
אם השיר שלכם הוא לא מספיק טוב – פשוט תמחקו ותעברו הלאה
3. בקשו וקבלו ביקורות אובייקטיביות
מארק המיל (לוק סקייווקר) אמר פעם על ג'ורג' לוקאס: "העצה שלי עבורו היא: תצא קצת מהבית חבר. אתה מוקף בחבורה של סוציופתים שאומרים לך כל היום שאתה מבריק, אפילו אם רק קינחת את האף".
ובאמת, בזמן שיצר את הפריקוואלס, לוקאס הקיף את עצמו בחבורה של יס-מנים שהיללו ושיבחו כל דבר שיצא מתחת ידיו.
עד שהיה מאוחר מידי.
מוסיקאים רבים מקיפים את עצמם באנשים מפרגנים, תומכים ומעודדים, אבל לא באנשים אובייקטיביים.
אני לגמרי מבין את הצורך באנשים מפרגנים ותומכים לידכם. כולנו חייבים תמיכה כזו, במיוחד בתקופה של חוסר ודאות כמו בתחילת הקריירה.
אבל אם כל מי שיש לידכם הם אנשים שאומרים לכם "מקסים" ו"מוכשר אחד" ו"גאונה" – אתם תיפלו.
אתם חייבים לידכם גם אנשים שיתנו לכם חוות דעת אובייקטיבית על המוסיקה שלכם.
כאלה שיגידו לכם בזמן אמת: "אלה לא שירים מספיק טובים", ואם אפשר – עוד לפני שהוצאתם עשרות אלפי שקלים והשקעתם את כל מרצכם וזמנכם בהפקת אלבום.
כן. לפעמים עדיף לגנוז שירים. אפילו אלבומים שלמים ולעבור הלאה. אתם יכולים לשאול את שלמה ארצי, דייויד בואי, מתי כספי, ג'וני קאש ועוד רבים אחרים. כולם גנזו אלבומים שלמים כי הבינו שהם לא מספיק טובים.
כשהאלבום כבר מוכן, זה כבר יהיה מאוחר מידי לבקש חוות דעת אובייקטיביות כאלה.
ובעניין הזה בדיוק – חשוב שתקראו גם את הפוסט הזה שלי:
אתם לא רוצים לשמוע פידבקים אז למה אתם מבקשים?**רוצים להגיב? אז תגיבו! נהניתם לקרוא? תנו לייק!
Posted by Barakmusic המדריך למוסיקאי העצמאי on Tuesday, October 20, 2015
אז לסיכום, הנה שלושת הדברים שמוסיקאים חייבים ללמוד ממלחמת הכוכבים
1. לא להתקע בעבר
אל תנסו לתקן ולשפר את האלבומים הקודמים שלכם. הסתכלו קדימה והשתמשו באנרגיות, בזמן ובכסף שלכם ליצור עוד מוסיקה.
2. לא להתפתות לפלאי הטכנולוגיה
כי שום טכנולוגיה או עבודת אולפן לא יהפכו שיר רע לשיר טוב.
3. לבקש ביקורת אובייקטיבית
ובזמן אמת, כשאפשר לתקן או אפילו לגנוז.
פוסט מצויין, אני מאד מזדהה עם מה שכתבת לגבי הטרליוגיה של מלחמת הכוכבים אבל לנושא ה"התקעות בעבר" קשה לי להתחבר.
יש המון דוגמאות למלחינים גדולוים מאד מהעבר ש"נתקעו" בעבר אחת היא של מאהלר (כן, גוסטב, אחד מהכי גדולים), שנמצאה פרטיטורה שלו עם תיקונים, אחרי שהודפסה (אולי גם הרבה שנים אחרי שהודפסה). הנה הקישור:
http://www.klassi.net/new_reviews/opus64/
יש כמובן את קורט רוזנוויקל (אני משתחווה בהכנעה), שסיפר בסדנה שהעביר שהוא אף פעם לא גומר "לכתוב" את השירים שלו, תמיד נוספים אליהם חלקים ונחסרים מהם חלקים (וכנראה שמי שהולך להופעות שלו, תמיד מצפות לו הפתעות, גם אם הקטע המנוגן הוא הראשון שקורט הקליט אי פעם.).
באך עצמו, כתב שני פרלודים ל"פסנתר המושווה" במרווח של כ-20 שנים אלה מאלה, כנראה שהיה משהו לא גמור, או שהיה לו מה להוסיף…
הדוגמאות לאמנים ומוסיקאים ש"חזרו" לעבר הן אינסופיות.
אני הייתי משנה את העצה למוסיקאים, מכיון שכמוסיקאי אני מבין, שיש איזו אמת אחת, שאני מחפש כל הזמן וכל החיצים שלי מכוונים אליה. אין לי ברירה אלא לחזור לנקודה שבה חשבתי שהדבר נמצא ולהמשיך לחפש שם. העצה שלי היתה לא להתקע אלא להמשיך לחפש, לא להרתע מלהבין מה אני רוצה בעצם לעשות, אבל מהמקום האמנותי והמוסיקלי הטהור ביותר ולא מהמקום המסחרי…
לגבי העצה על הטכנולוגיה, אני מסכים לגמרי ולגבי העצה על הביקורת, אני חושב שצריך למצוא כמה אנשים (די מעט) שבאמת תהיה להם גישה לתוך תהליך היצירה, אנשים שהאמת שלהם מדברת אלי ושאני סומך על הטעם שלהם. אם הם אוהבים אותי, רוצים בהצלחתי או שונאים אותי, זה לא רלוונטי. אלה האנשים שאני מרגיש בחוש שמתכווננים למקום הנכון מבחינתי ולעצתם אקשיב. כישלון או הצלחה (מסחרית) של אלבום זה משהו מאד מעניין, אבל הקשר שלו לאיכות אמנותית ומוסיקלית הוא רופף משהו. לא חסרים סרטי או אלבומי מופת שלא הצליחו מבחינה מסחרית ובכל זאת היוו אבן דרך (לאחר מכן) בתרבות…
תודה ארנון על התשובה המפורטת ומעוררת המחשבה.
למרות הדוגמאות הנהדרות, אני עדיין קורא למוסיקאים – אל תתקעו ואל תנסו לשפר עוד ועוד פרוייקטים לא מושלמים שלכם. תסתכלו קדימה. אל תחזרו לדברים שעשיתם. נצלו את האנרגיות שלכם ליצור דברים חדשים. זה ייתן לכם כ"כ הרבה יותר השראה ויותר אנרגיה יצירתית, והאלטרנטיבה – היתקעות בעבר.
אותה טעות עשו אולפני דיסני שהרי הסרטים המצויירים משנות ה-30/40/50 פשוט מדהימים וכל החידושים שראיתי היו מאוד מאכזבים ביחס ליצירות המהממות שצויירו אחת אחת ביד. אומנות אמיתית שכיום לא משתלמת כלכלית אבל מי שידע את דיסני המקורי לא נהנה מהחדש באותה מידה. צבעים בוהקים ותנועה של דמויות באופן מלאכותי
אני חובב מסע בין כוכבים ומלחמת הכוכבים ואפילו מנהרת הזמן אבל עם השנים האהבה לסרטי מד"ב מאוד פחתה בגלל השינויים הטכנולוגיים הקיצוניים שתפסו מקום מרכזי מידי במקום שיהיה סיפור טוב אתה פוגש אפקטים שאותי לרוב לא מרשימים
לגבי מה יש למוזיקאים ללמוד מהעניין?
אני אוסיף, אם גיטריסט אוהב אוברדרייב עדין כמו בשנות ה-60 70 שיילך עם זה כי זו האמת שלו. לא חייבים את כל האפקטים המודרניים שהעולם המודרני מאפשר וגם אפשר להקליט אנלוגי אם שם נמצאת האהבה של המוזיקאי. דוגמא טובה הוא דני סנדרסון שיש לו צליל אישי יפיפה ומאפיין אותו ומדובר באותו צליל ששמענו בשנות ה-70. שם האהבה שלו והוא לא הלך עם הקידמה והשתמש בכל מיני ציודים מתקדמים לגיטריסט. זה מזכיר לי מה קרה אחרי שקניתי את המולטי אפקט הראשון שלי. כל יום ישבתי 5 שעות ללמוד אותו אבל לא התאמנתי…
הכי חשוב זה איך מספרים את הסיפור. כמו בסרט ככה גם בנגינה. אם אין סיפור ונונים לאצבעות ללכת בשבילך אז אנשים לא יתחברו כי פירוטכניקה לא יכולה להחליף את האמת שיש למוזיקאי בפנים בלב, שם הכל מתחיל.
אני תמיד מאחר לצפות בסרטים חדשים. אני מניח שבקרוב אראה
הנה דוגמא לדיסני ענק
https://www.youtube.com/watch?v=wM1DgihKHVI