תהיו יפים ותשתקו על חשיבותה של נוכחות בימתית

בשבועיים האחרונים השלולית הקטנה שלנו, אנשי תעשיית המוסיקה, געשה במקצת בעקבות פרסום מחקר/דוקטורט שכותרתו
Sight over sound in the judgment of music performance. או בתרגום שלי לעברית: "מראה יותר חשוב מצליל בשיפוט בתחרויות מוסיקה". קולגות שופטים בתחרויות מוסיקה בינלאומיות, שלחו זה לזה את הכתבות בתקשורת – בל.א. טיימס, בי.בי.סי. ועוד – ושאלו, האמנם אפילו אנחנו "המומחים", שופטים הופעות יותר לפי הויז'ואל שלהם מאשר האיכויות המוסיקליות? 

תוצאות המחקר, אמורות לדעתי לטלטל גם אתכם ולעורר מחשבה גם אצלכם, מוסיקאים יקרים:

אנשים, כולל מומחים, שופטים הופעות של מוסיקאים לפי מראה עיניים יותר מאשר לפי משמע אוזניים

התוצאות המפורטות אפילו מרתקות יותר:

הפסנתרנית הקלאסית והפסיכולוגית Chia-Jung Tsay (בתמונה) שמה לב לתופעה מוזרה מבחינתה: במהלך 20 שנות הקריירה המוסיקלית שלה, היתה לה הצלחה משמעותית הרבה בתחרויות עם אודיציות על במה מאשר בתחרויות שהיו כרוכות במשלוח הקלטות אודיו שלה. זאת למרות שאיכותן של הקלטות האודיו שלה היו מעולות. שנים רבות היא תהתה האם הצלחתה באודיציות החיות נבעה ממראה המלבב.

לכן, באופן טבעי כשחיפשה נושא לדוקטורט שלה בפסיכולוגיה, היא החליטה לבדוק אמפירית את השפעת הנושא הויזואלי בתחרויות מוסיקה.

ד"ר טסאי (מכאן אם מבינים שהמחקר הזה שלה זיכה אותה בדוקטוראט המיוחל) חילקה אנשים – גם חובבים וגם מומחים לשלוש קבוצות. שלוש הקבוצות התבקשו לנבא מי מההופעות בתחרות תזכה במקום הראשון בתחרויות מוסיקה קלאסית אמיתיות, חשובות שהתקיימו ברחבי העולם.

  • הקבוצה הראשונה האזינה להקלטת אודיו של הופעות המתחרים.
  • הקבוצה השניה צפתה בהקלטות וידאו של הופעות המתחרים.
  • הקבוצה השלישית צפתה בהקלטות הוידאו של הופעות המתחרים אך הקלטות אילמות – בלי קול.

התוצאה המפתיעה היתה שמבין שלוש הקבוצות – רק הקבוצה השלישית – זו שצפתה בקטעי הוידאו האילמים – הצליחה לנבא את תוצאות התחרות. שתי הקבוצות הראשונות – לא. ומכאן ד"ר טסאי הגיעה למסקנה אותה פירטנו גם לעיל:

אנשים, כולל מומחים, שופטים הופעות של מוסיקאים לפי מראה עיניים ולא לפי משמע אוזניים

שימו לב שמדובר דווקא במוסיקה קלאסית, הנתפשת הכי שמרנית והכי "מדויקת", מה שאומר שהתוצאות יהיו נכונות על אחת כמה וכמה בסגנונות מוסיקליים אחרים. למרות הביקורת שיש לי על תוצאות המחקר (לא זה המקום לפרטה) – עדיין אני חושב שהמסר ברור עבורכם – מוסיקאים יקרים:

הקדישו מחשבה לפיתוח ה"שואו" הבימתי שלכם – האיכויות הויזואליות שלכם על הבמה, כריזמה, הנוכחות הבימתית שלכם, תנועה, רגשות המופגנים בצורה ויזואלית (התלהבות, תשוקת הנגינה, שמחת חיים, וכו'). כל אלה יתרמו מאוד לרושם הכללי שתעשו על צופיכם, כולל על "מומחים". אם תוסיפו להיות קפואים על הבמה, יתכן שתיתפשו כפחות טובים.

אני לא אומר לכם (עדיין…) שזה הזמן שלכם ללמוד רוטינות ריקוד של ליידי גאגא או מייקל ג'קסון זצ"ל, ובוודאי לא שתהיו יפים ותשתקו כמו שכותרת הפוסט מציעה, אבל אבל אני בהחלט מציע לכם להיות מודעים לכך ולחשוב כיצד אתם לסגל לעצמכם הופעה בימתית שתקדם אתכם ולא כזו שתפגע בערככם בעיני הצופים.

לסיום דוגמה נהדרת בעיני. הפסנתרן אלכסנדר תוראדזה, מנגן תמיד בתשוקה, בעוצמה ובוירטואוזיות גדולות. הקלטותיו טובות, אבל הופעותיו – מחשמלות. הנה סיום קונצרטו לפסנתר מס' 3 של פרוקופייב. תהנו:

Comments

  1.   אנקדוטה מעניינת בהקשר לזה היא העובדה שרק כאשר אודיציות לתזמורות קלאסיות נעשו כשהנבחן נמצא מאחורי הפרגוד החלו להתקבל נגנים אפרו-אמריקאים לתזמורות.

    מה שאומר שגם אלמנטים של גזענות (מודעת או לא) באים לידי ביטוי בשיפוטו של אומן.

    • הי דן, 

      אני מאמין שאתה צודק לחלוטין.

      נדמה לי שהמחקר הזה צריך להגביר את המודעות של כל המוסיקאים לחשיבות השואו והכריזמה הבימתית. כנראה הרבה מעבר למה שכולנו העלינו בדעתנו. 

      • ובהקשר לשם הכותרת סיפור נוסף ואמיתי: באחת התזמורות בארץ ערכו בחינות לכלי נשיפה מסויים מאחורי פרגוד (שלא יהיו דעות קדומות כמובן..) אחד הנבחנים הרשים את הבוחנים בנגינתו. משנפתח הפרגוד התחוור לצוות השיפוט שמדובר בבחור..לא שיגרתי.. ניגנת יפה מאד! החמיא לו המנצח שהיה אחד מצוות הבוחנים. תקשיב, ענה לו הנגן ברצינות, אתמול חלמתי חלום, ובחלומי זה התגלה רחמנינוב בכבודו ובעצמו. הלה איחל לי בהצלחה באודיציה וביקש ממני לא לשכוח למסור לך באופן אישי דרישת שלום חמה  

  2. הי רז, 

    אני לא מכיר סטטיסטיקות הבודקות האם מוסיקאים באופן כללי מרוויחים יותר מהופעות או ממכירת דיסקים. אני כן יודע שהדרך הכי בטוחה למכור דיסקים היא אחרי הופעות – אחרי החווייה של ההופעה. 

     

  3. רז סקלס says

    ברק,

    הזכרת לי שבפסטיבל הג'אז באילת, ניקולס פייטון גרם לי כמעט לצאת מההופעה.

    למה? הרי הוא חצוצרן מצויין וגם מנגן אחלה באורגן….אז פשוט בגלל שהוא לא נתן כמעט שום מילימטר מהפנים שלו בזמן הנגינה. במילים אחרות, הוא ניגן חצוצרה ואורגן בו זמנית כאשר כובע ומיקרופון יוצרים נתק ויזואלי בינו לבין הקהל

    האמת גם לא הייתי דלוק כל כך על המוסיקה הספציפ]ית , החדשה שלו

    אבל לדעתי פרפורמנס זה חשוב גם בסגנונות שלכאורה המוסיקה משמעותית יותר ממראה ובמיוחד בעידן המודרני עכשווי שההופעות מכניסות יותר פרנסה מאשר מכירת דיסקים בג'אז  למשל….או שאני טועה. יש לי סטטיסטיקה כלשהי בנושא?י

    לגבי המחקר….אני מודע לכך שנניח הירומי ממש מהפנטת אותי ולא רק בגלל הצלילים אלא בגלל הריקוד והאונס של הפסנתר….חחח ומצד שני כאשר יש הופעת מטאל של להקה עם זמרת , אני בקושי רואה אותה…אז זה גם קשור במשיכה לכלי נגניה מסוים. אני יודע שכבר שנים על גבי שנים מדברים על כך שלקהל הסטנדרטי קל יותר להתחבר לווקליסטים

    חייב לזוז, חג שמח ושנה טובה

Speak Your Mind

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.