אני רוצה לספר לכם על מוסיקאי אחד, דווקא די-מוכשר, שהפך להיות סוג של בדיחה (לא מצחיקה) בקרב אנשי התעשייה.
כולם כבר מכירים את אותו מוסיקאי. מכירים אותו דרך סיפורים של קולגות ודרך הפייסבוק. רובם בכלל לא שמעו את המוסיקה שלו, והם גם לא ישמעו. הם ממש לא מעוניינים לבזבז את זמנם היקר בהאזנה לו. הם גיבשו עליו דעה שלילית ו…זהו.
מה עולל אותו מוסיקאי שגרם ללא מעט אנשים לגבש עליו דעה לא חיובית במיוחד?
הוא לא מפסיק להגזים
אצלו בפייסבוק, כל הופעה שלו היא אירוע המאה, כל הקלטה היא המונה ליזה של המוסיקה. מזל שמוצארט לא חי, אחרת הוא היה קובר את עצמו מרוב בושה אחרי שהיה משווה את עצמו לאותו פאר הבריאה.
וכל פוסט סופר-מוגזם וסופר-מופרך שלו בפייסבוק הופך אותו ליותר ויותר פאתטי בעיני העוקבים אחריו, והבדיחה על חשבונו גדלה והולכת.
נכון, זו דוגמה קיצונית. מדובר במוסיקאי בעל דרגה גבוהה במיוחד של חוסר במודעות עצמית, והתגובה של אנשי התעשייה אליו – קיצונית בהתאם.
אבל ההפרזה והניפוח על גבול הפאתטי אינם נחלתו של אותו מוסיקאי בלבד. אני רואה את זה כל הזמן בפייסבוק.
מוסיקאים יקרים – תפסיקו להגזים. זה פאתטי וזה יפגע רק בכם
פייסבוק הוא חלון ראווה
בחלון ראווה מציגים את הפנים הכי יפות, את הדברים הכי יפים ומפתים שיש לחנות להציע, כדי שהלקוחות הפוטנציאלים יתפתו, ייכנסו לחנות ויקנו.
אחת המטרות המרכזיות לשמה אתם בכלל נמצאים בפייסבוק, היא יצירת תדמית של מוסיקאים מצוינים ומצליחים. התדמית הזו חשובה כדי ליצור לכם הזדמנויות ולגרום לאנשים להקשיב למוסיקה שלכם.
לכן זה מובן וטבעי שאצלכם בפייסבוק, בחלון הראווה שלכם, תציגו בעיקר הצלחות ופחות כשלונות, ותפגינו בעיקר בטחון עצמי ופחות לא חששות ותחושות כשלון.
אבל לפעמים, בוודאי לא בכוונה, אתם יוצרים לעצמכם תדמית הפוכה – תדמית של לוזרים.
כי זו הסכנה הטמונה בפייסבוק:
מצד אחד, מהותו של הפייסבוק כחלון ראווה לעיסוקכם כמוסיקאים מכוון אתכם לייפות מעט את הפעילות שלכם, להדגיש הצלחות ולעמעם כשלונות.
אבל מצד שני, אם תגזימו בפעולות הייפוי, קוראי הפוסטים שלכם ירגישו בהגזמה הזו וישנו את הקיטלוג שלכם בעיניהם ממצליחנים ללוזרים. אז תפסיקו להגזים.
אולי יעניין אתכם: איך הופעה מוצלחת יכולה לפגוע בקריירה שלכם
רוצים דוגמא? למה אחת – קחו 10!
האמת שאתם לא באמת צריכים אותי בשביל הדוגמאות האלה. אתם מכירים אותן היטב מהפיד שלכם בפייסבוק.
אבל בכל זאת הנה כמה מהן. חלקן אגב, מגיעות ישירות מהפרופיל של אותו מוסיקאי שסיפרתי לכם עליו בתחילת הפוסט:
1. "הופעה בישראל לאחר סיבוב הופעות מוצלח במיוחד באירופה בקיץ האחרון."
תתפלאו, אנחנו יכולים לספור. וזה הזמן לספר לכם שלא! 2 הופעות בחו"ל לא באמת נחשבות "סיבוב הופעות."
2. "שלישית מוסיקאים בעלי קריירה בינלאומית ענפה, שהופיעו בפסטיבל רבים בעולם"
ריאליטי צ'ק: היום כמעט כל מוסיקאי יכול להופיע בפסטיבלים בחו"ל. (זה לא אומר שהוא ירויח, נהפוך הוא, אבל זה כבר סיפור אחר)
גם אם הופעתם פעם או פעמיים בפסטיבל או במועדון בחו"ל, לא הופך אתכם ל"בעל קריירה בינלאומית ענפה"
אה, וגם הופעה בשלושה פסטיבלים במשך הקריירה לא מעלה אתכם לדרגת "הופיעו בפסטיבלים רבים בעולם."
3. "אלבומו השני עתיר התשבחות שמופץ בכל העולם"
וואו. יש לכם הפצה דיגיטלית עולמית! המוסיקה שלכם נמצאת באפל מיוזיק, ספוטיפיי ואפילו אייטיונז! בדיוק כמו כל מוסיקאי אחר בעולם בערך.
4. "האלבום מופיע ברשימת האלבומים המומלצים של 'קול השרון מזרח'"
אתם באמת חושבים שאנחנו לא יודעים עד כמה המקומון הזה פופולרי בשלושת המושבים בהם הוא מופץ? (טוב, אולי ארבעה)
5. "אמא, אני בידיעות אחרונות!"
כן, רק שהכתבה היא ב"ידיעות מיאמי", שנקרא באדיקות ע"י כמה מבני קהילת האקס-ישראלים שבדרום פלורידה.
6. "ההרכב יופיע במסגרת סדרת המוסיקה הבינלאומית של אוניברסיטת חיפה"
לא יודע מה לומר על זה שלא יישמע מירי רגב
7. "האלבום נבחר לאחד מאלבומי השנה בתחנת הרדיו חוף ירושלים"
אלבום אחד מ-20 אלבומים שבחר שדרן אחד מבין שדרני תחנה שמשדרת למאה מאזינים בערך.
8. "חומרים חדשים לאחר רזידנסי בצרפת"
עד מתי תזכירו תקופה של שלושה חודשים שנסתיימה לפני שלוש שנים כאירוע מכונן בקריירה המוסיקלית שלכם?
9. "ניגנתי עם XX (הכניסו שם של אומן סופר-מוכר)"
כן, שיר שלם בג'אם סשן בפסטיבל הג'אז של אילת.
10. "הופענו על במה אחת עם קולדפליי"
על אותה במה אולי – אבל בשנים נפרדות או בהופעות נפרדות.
**
מוסיקאים יקרים, אני מבין ומזדהה עם הרצון שלכם לקבל הערכה ולשתף אחרים בהערכה הזו שקיבלתם, עם ההתרגשות שלכם כשיש מישהו – אפילו אחד, אפילו בטימבוקטו, שאוהב את מה שאתם עושים.
ההגזמות שלכם פוגעות רק בכם
הן פוגעות בתדמית שלכם אצל הקהל הפוטנציאלי שלכם
אל תתייחסו לאוהדים שלכם כאל פתיים. הם אינם טיפשים ולא חיים באמצע המדבר מנותקים מהציביליזציה.
הם יודעים שפסטיבל המוסיקה הבינלאומי באוניברסיטת חיפה זה לא ממש פרימוורה. הם ביקרו איזה פעם-פעמיים בחו"ל ויודעים שיש באירופה בערך שלושה פסטיבלי ג'אז בכל עיירה של 20,000 איש, הם יודעים שיש בישראל המון תחנות רדיו אזוריות ואינטרנטיות בהם עובדים בהתנדבות אנשים נורא נחמדים, אבל הם באמת לא משפיעים כמו יואב קוטנר, ושהשמעה שם לא באמת משתווה להשמעה בגלגלצ מבחינת כמות האנשים ששומעים אותה וכו' וכו' וכו'.
הן פוגעות בתדמית שלכם אצל אנשי התעשייה
אנשי התעשייה והתקשורת מכירים את עולם המוסיקה בו גם אתם נמצאים טוב לא פחות מכם.
הם יודעים מה המשמעות של ימי שני בצוזאמן או מה זה אומר שעשיתם סולדאאוט בהודנה. הם מכירים את הפסטיבל שהגדרתם כ"חשוב ביותר במזרח אירופה" ועד כמה קשה (או לא) להיות מושמע בתחנת רדיו מסוימת. הם לא קונים את הבולשיט המופרז הזה
וכולם נמצאים בפייסבוק ועוקבים אחרי הפוסטים שלכם.
ממליץ לקרוא גם: איך הורסים קריירה מוסיקלית עוד לפני שהיא המריאה
רציתם מצליחנות? קיבלתם לוזריות
המטרה שלכם בכל ההפרזות הללו הוא לייצר תדמית של מצליחנים, נכון? אבל התוצאה של ההפרזות האלה היא הפוכה.
במו ידיכם אתם יוצרים לעצמכם תדמית של לוזרים בעיני אנשי התעשייה
חשוב לי להדגיש:
זה נהדר שמשמיעים אתכם בתחנות אזוריות ובתחנות אינטרנטיות וכותבים עליכם במקומונים, זה מצוין שאתם מופיעים במועדונים ובפסטיבלים קטנים.
אל תמעיטו מערכם של כל אלה, ובוודאי אל תסתירו אותם או תתביישו בהם. בהחלט – שתפו עם חבריכם ובפייסבוק את המידע הזה.
אבל תפסיקו להגזים. זה פאתטי וזה יפגע לכם בקריירה.
שיעשעת. מעניין אם הוא קורא אותך ומזהה את עצמו 😉
תודה איתי! משתדל בהחלט לשלב גם מעט שעשוע…
מה דעתך, הוא זיהה את עצמו?
לי ממש נשבר מהגזמות ולא רק במוזיקה
רוצים למכור את עצמכם???? תמכאו את מה שאתם באמת !!!
וגם על הבמה די כבר לברבר כל מיני קישקושים
תנו מוזיקה מעולה ואנחנו לא זקוקים לנאומים מוגזמים על כל מה שברק תיאר כאן
יללללא לעבודה
צניעות לא מזיקה דרך אגב
תודה רז!
אולי אצלי הבעיה הפוכה, קשה לי להפריז, אני נוטה אפילו לזלזל ולבקר את מה שאני עושה "בקול רם". אבל כן- כשקורה משהו באמת מלהיב כמו השמעה ברדיו אצל קוואמי, או בצד גימל אצל לאון פלדמן, ההתרגשות שלי כנה. זה הישג, אומנם לא ענקי כמו להיות בפלייליסט קבוע של תחנה ענקית וכל הזמן להיות מוזכרת כלהיט, אבל זה הישג לפחות בעיניי ובעיני הקהל שרלוונטי לי.
יש בהחלט אומנים נהדרים עם בעייה הפוכה, כמו שתיארת. אלה חייבים ללמוד ליחצן את עצמם יותר טוב ולגרום לאחרים גם להכיר את הישגיהם.
כשאני מדבר עם אומנים צנועים כאלה הם תמיד אומרים לי שהם חוששים שאם הם יתחילו לדבר שיווק הם במהרה יגלשו לכיוון המוגזם. מניסיוני זה כמעט לא קורה. הצנועים כמעט לעולם לא יעברו את מחסום הבולשיט. הם ייעצרו קודם. וזה כמובן – מצוין.