תפסיקו להיות עקרבים: איך לא תשרפו את סיכוייכם להצליח

לפני כמה שבועות ימים קיבלתי מייל ממוזיקאי. הוא ביקש לקבוע איתי פגישה, להתייעץ ולהיעזר בי בפרוייקט שעומד אצלו על הפרק.

אני מקבל המון פניות כאלה ומקיים לא מעט שיחות ופגישות סקייפ. בלי תשלום. רק לעזור.

אבל לעומת רוב הפניות שאני מקבל, הפנייה הזו עצבנה אותי.

בהתחלה לא לגמרי הבנתי למה אני מתעצבן. במה הייתה שונה הפנייה הזו מפניות אחרות שאני מקבל. אבל אז נזכרתי בסצינה מתוך סרט שראיתי לפני משהו כמו 20 שנים, אבל שנחרט בזכרוני: "משחק הדמעות" של ניל ג'ורדן. סרט מעולה המומלץ לכל מי שלא ראה.

בסצינה בה נזכרתי, ג'ודי, חייל בריטי שנחטף ע"י המחתרת האירית, מספר לחוטפו שיש שני סוגי אנשים:  כאלה שנותנים – Givers וכאלה שלוקחים – Takers. והוא ממשיך ומספר לחוטפו, פרגוס, את משל העקרב והצפרדע.
אתם מכירים את המשל בוודאי: עקרב משכנע את הצפרדע להעביר אותו את הנהר ומתחייב שלא לעקוץ אותה. אבל באמצע הדרך הוא עוקץ אותה ושניהם טובעים. "למה?" זועקת הצפרדע "כעת שנינו נמות!" "It’s in My Nature" עונה לה העקרב.    

הנה הקטע המדובר מ"משחק הדמעות":

הצב והעקרב. משחק הדמעות

 

יש אנשים שהם עקרבים – "לוקחים", ויש אנשים שהם צפרדעים – "נותנים"

ה-Takers – ה"לוקחים", הם אותם אנשים שמבקשים עזרה, עצות, קשרים, אבל לעולם לא יתנו משהו בחזרה. אם פעם "לוקח" כזה עוזר, זה יקרה אחרי שביקשת ממנו כמה פעמים, והוא כמובן לעולם לא ייתן לך לשכוח את זה. הם מתקשרים איתך רק כשהם זקוקים ממך למשהו. וכשהם ישיגו אותו ממך, הם יעברו הלאה – לקחת ממישהו אחר.
ה"לוקחים" באמת חושבים שככה, ע"י לקיחה מכל אחד, הם יתקדמו בחיים ובקריירה.

ה-Givers – ה"נותנים", נמצאים בצד השני של הספקטרום. הם אוהבים לתת. בלי חשבון. הם עוזרים בצורה טבעית ואפילו בלי שיתבקשו. זה יכול להיות בעצה, ביצירת קשר, ברעיון או בכל דרך אחרת שהם יכולים. ובלי לבקש תמורה.

תמיד הנותנים יתנו ותמיד הלוקחים יקחו. למה? כי  It’s in their Nature.

אז איך כל זה קשור לאותו מוזיקאי שעיצבן אותי כשביקש את עזרתי לפני כמה שבועות?

המוזיקאי הזה הוא עקרב. הוא "לוקח". אני ישבתי עם המוזיקאי הזה כמה פעמים, ייעצתי ועזרתי לו כמיטב יכולתי בעניינים שונים של גיוס כספים, פיתוח הקריירה ועוד; כשהיה זקוק לקשרים ולאימיילים לאנשים בארץ ובחו"ל, הוא ביקש ואני ונתתי; ארגנתי לו הופעה. בקיצור – אני נתתי והוא לקח.  

והוא? מה הוא נתן לי בתמורה? כלום. לא הכרת תודה במייל, לא תודה פייסבוקית בדמות לייקים או שיתופים של פוסטים שלי. כלום.

למה? כי הוא עקרב. זה הטבע שלו.  

וזו גם הסיבה מדוע כשאותו מוזיקאי פנה אלי כעת, כבר התעצבנתי. בפעם הזו כבר לא עזרתי לו ויותר לא אעזור לו. גם אזהיר אחרים מפניו.

וזה המסר שאני רוצה להעביר לכם, מוזיקאים יקרים:

אל תהיו עקרבים. גם בחיים הבינאישיים שלכם, אבל גם ביחסים שלכם עם אנשי תעשיית המוסיקה, העיתונאים והבלוגרים

לקריאה נוספת: מה משחקי הכס יכולה ללמד אתכם על קידום קריירת המוזיקה שלכם

אל תטעו לחשוב שאתם תתקדמו בקריירה ע"י לקיחה תמידית. אתם לא. אחרי כמה לקיחות בלי שום נתינות, הצפרדע תבין מי עומד מולה – וכבר לא תעביר אתכם את הנהר. ומאחר ותעשיית המוזיקה היא שלולית קטנה בה כל הצפרדעים מדברות אלה עם אלה, בתוך זמן קצר כולם יידעו שאתם עקרבים ושצריך לשמור מכם מרחק.  

זה לא רק הכשרון. תסתכלו מסביבכם על מוזיקאים שמצליחים. תראו שלרבים מהם יש קשרים טובים עם אנשי תעשייה, שיש רבים שמפרגנים להם.למה? כי הם לא עקרבים. הם נתנו ואנשים אוהבים "נותנים".
נכון, אתם צודקים, יש גם מוזיקאים לגמרי עקרביים שמצליחים. אבל תצטרכו להיות מאוד מאוד מאוד מוכשרים כדי שאנשים יסלחו לכם על עקרביותכם.

תעיפו את העקרבים מחייכם. ברגע שאתם מזהים "עקרבים" – דפדפו הלאה. אתם לא צריכים אותם בסביבתכם. וזה ממש לא משנה כמה אותו עקרב מקושר או בעל ידע או סופר-מוכשר – הוא לא ישתף אתכם באף אחד מאלה וברגעי האמת הוא יעקוץ אתכם וישאיר אתכם לטבוע. תעיפו אותם.

תתחברו לצפרדעים. ל"נותנים". אם יהיו לכם צפרדעים במעגל הנטוורקינג שלכם, תוכלו לתת בכיף וגם לקבל בכיף. בלי חשבונאות מיותרת ובלי אנשים מיותרים דוגמת העקרבים.

גם לכם יש תקווה. רוב האנשים הם לא עקרבים טהורים ולא צפרדעים טהורות. רובנו נמצאים היכנשהו באמצע. לכן, שנו במודע את דרכי ההתנהגות שלכם ותתחילו גם לתת.

לקריאה נוספת: אתם מתמידים או סתם נודניקים?

איך להיות "נותנים" מערכות יחסים עם אנשי תעשיית המוסיקה והעיתונות?

"סבבה" אתם בטח אומרים לעצמכם "לך קל להיות צפרדע. יש לך מה לתת – יש לך קשרים וידע וכו'. לנו  המוזיקאים, אין ממש מה לתת לאנשי התעשייה והעיתונאים. אנחנו יודעים רק מה אפשר לקחת."

טעות. גם אנשי תעשיית המוזיקה זקוקים לדברים שאתם יכולים לתת.

כל מה שאתם צריכים זה לעשות את הסוויץ' התודעתי הנדרש ולהפסיק לחשוב על הזמן על עצמכם.

לקריאה נוספת: איך הורסים קריירה מוזיקלית עוד לפני שהיא המריאה

הנה כמה דוגמאות מה אתם יכולים לתת – שלא על מנת לקבל בחזרה ביקום של תעשיית המוסיקה

• ספרו על אומנים שצריך לשים עליהם לב. ראיתם הופעה מעולה שלדעתכם מנהל הפסטיבל או עיתונאי או בלוגר יתעניין בה? ספרו לו עליה. כן, גם  אם אין לכם אינטרס עסקי ישיר בהופעה הזו.
• עזרו בקידום ברשתות חברתיות. איש התעשייה/המועדון מנסה לקדם אירוע שלו בפייסבוק ומדובר לדעתכם באירוע טוב או חשוב למרות שאתם לא משתתפים בו? עזרו לו לאיש התעשייה ע"י שיתוף האיוונט, לייקים וכד'. שוב, רק אם אתם באמת חושבים שמדובר באירוע טוב.
• פעילות בדף הפייסבוק העסקי. למועדון או לפסטיבל יש דף ובו תכנים איכותיים וטובים לטעמכם? תראו את הערכתכם בשיטות ה"פייסבוקיות": לייקים, שיירים ותגובות.
• קשרים. שתפו את אנשי התעשייה בקשרים שיש לכם – אם לדעתכם אלה קשרים שהם יוכלו להפיק מהם תועלת
• תגובות למאמרים. עיתונאי כותב מאמר טוב? הוא ישמח שתכתבו לו תגובה במהדורה המקוונת של העיתון.
• אל תזרקו את אלה שהאמינו בכם בתחילת הדרך. מפיק מסוים היה הראשון שהאמין בכם ונתן לכם הזדמנות להופיע, גם כשלא הייתם מושכי קהל? אל תזרקו אותו ותעברו למפיק גדול ומקושר יותר, ברגע שאתם מתחילים קצת להתפרסם.
• אל תשכחו את השותפים שלכם. יצרתם מופע חדש וייחודי עם מנהל אומנותי של מועדון ואח"כ  התחלתם להופיע עם אותו מופע בכל הארץ? אל תשכחו לציין את שמו של המנהל האומנותי גם במקומות מחוץ למועדון.  
• המלצות. צלם צילם תמונות טובות שלכם? למה שלא תמליצו עליו בפני חבריכם? אותו כנ"ל אם יש לכם ניסיון טוב עם סוכן אומנים או איש בוקינג וכו'. העבירו את המידע הזה גם אם לא נשאלתם.
• ועוד ועוד...

זה הזמן לעשות את הסוויץ' בראש, להפסיק להיות עקרבים ולהתחיל גם לתת ולא רק לקחת ביחסיכם עם אנשי תעשיית המוסיקה. בטווח בארוך זה ישתלם לכם מאוד.  

ובאותה נשימה, גם אני אשמח מאוד לפרגון על הבלוג שלי, לתגובות, שיתופים, לייקים וכו'. קדימה, אל תהיו כאלה עקרבים! תודה רבה!