הרבה דברים השתנו בכמעט 3 השנים שחלפו מאז שפתחתי את הבלוג והתחלתי לפרסם בו פוסטים. אני מרגיש שרבים מכם כבר מבינים מה נדרש מכם במאה ה-21 לעשות כדי שתוכלו להיות מוסיקאים עצמאים, כזה המתפרנסים, ולו חלקית, מהמוסיקה שלהם. אבל למרות הזמן שחלף – ואתם יודעים מה – אולי אפילו בגלל הזמן שחלף, מדהים אותי ולפעמים אפילו מפחיד אותי שלרבים מכם יש עדיין תפיסות שגויות על ההתנהלות בעולם המוסיקה.
ריכזתי עבורכם:
6 תפיסות שגויות שמפחיד שיש עדיין למוסיקאים
בכמה מהם אתם נופלים? שפטו בעצמכם!
1. מיילים "קרים" ישיגו לכם גיגים ומכירות
מייל קר – Cold mail הוא מייל שאתם שולחים למישהו, בלי שהנמען בכלל יודע מי אתם או מכיר אתכם.
זה זה יכול להיות לאנשי תעשיית המוסיקה או אפילו לקהל פוטנציאלי שלכם.
אנשי התעשייה מקבלים מידי שבוע עשרות ומאות פניות ממוסיקאים ולהקות. אין להם סיכוי להאזין לכל המוסיקה ולענות לכל המיילים.
מה אתם חושבים שיהיה הסיכוי שיענו למיילים ממי שהם בכלל לא מכירים?
כולנו מקבלים עשרות מיילים מידי יום. חלק משמעותי מהמיילים הללו הוא מאנשים או מחברות שרוצים למכור לנו משהו. ספאם.
אז אתם חושבים יהיה הסיכוי שאנשים שלא מכירים אתכם יקבלו מכם מייל ולא יסמנו אותו ישר כספאם?
2. מיילים כלליים בתפוצה רחבה ישיגו לנו גיגים
מייל כללי או גנרי, הוא מייל בפנייה כללית. כזה שלא פונה למישהו ספציפי ושלא נכתב במיוחד לאותו אדם.
מייל כללי זה עדיין מנהג נפוץ אצלכם. אתם משיגים מהיכנשהו רשימת תפוצה של אנשי תעשייה או של פסטיבלים או של מועדונים ושולחים לכולם מייל גנרי שנראה בערך כך:
"שלום
אנחנו להקת X ונשמח להופיע במועדון שלך.
…
'אנחנו אנחנו אנחנו אנחנו'
(ועוד 20-30 התייחסויות נרקסיסטיות נוספות)"
שום התייחסות לשם הנמען, ולייחודיות של המועדון או הפסטיבל ולצרכים של הנמען.
כי היי, לכם האומנים אין זמן לטרוח כמה דקות ולכתוב מכתב אישי לאיש הקשר במועדון, המתייחס למועדון ולצרכיו, אבל אתם מצפים שאנשי המועדונים והפסטיבלים יקדישו את אותו הזמן (לפחות) כדי לקרוא את כל מה שכתבם – וגם לענות לכם.
ועוד היי אחד, מה פתאום שתנסו להבין את צרכי המועדון או הפסטיבל ולייחודיותם ולהתייחס לזה, הרי העניין הוא רק מה אתם זקוקים מהם, נכון?
קצת מפחיד אותי לגלות, שאתם ממשיכים להיות מופתעים כשהנמענים האלה, שאפילו לא טרחתם לברר את שמם ואת הייחודיות של המועדון או הפסטיבל שלהם, ולא הסברתם למה תתאימו לוייב, לא טורחים לענות לכם.
3. סינגלים "קרים" דרך פטיפון ולינקטון יביאו לכם השמעות
סינגל קר – כמו מייל קר מסע' 1 – רק שהפעם מדובר בסינגלים והנמענים הם עיתונאי מוסיקה ועורכי מוסיקה ברדיו.
אני עדיין מתלבט למה יש סיכוי גדול יותר: לזה ששדרני רדיו ועיתונאים באמת יקשיבו למוסיקה שלכם רק בגלל שהיא נמצאת בפלטפורמות הללו (הטובות כשלעצמן), או לקבל שיחה מאראלה ממפעל הפיס.
4. אם נקנה עוד ציוד בנזונה – נצליח
(כן גיטריסטים, אני מסתכל עליכם)
כי זה הרי ברור שמה שמונע את הפריצה הגדולה שלכם זה רק הציוד שלכם, נכון?
עצרו שניה ותחשבו איפה הייתם יכולים להיות אם היו לכם 2 גיטרות פחות ו-20 אפקטים ופדאלים פחות, ואת הכסף הזה הייתם משקיעים במה שבאמת היה מקדם אתכם, כמו שכירת אנשי מקצוע שונים (למשל יחצ"ן, בוקר או יועץ עסקי) והשקעה בחומרים שיווקיים איכותיים
עכשיו, אחרי שקראתם את הסעיף הזה, אתם יכולים לחזור ולחסוך לעוד קאסטום שופ.
לקריאה נוספת: כיצד תכשלו כמוסיקאים. חלק ג: תהיו קמצנים בקידום הקריירה שלכם
5. הרבה לייקים, עוקבים או צפיות עושים רושם על מישהו
נו ברור, אנשי התעשייה נורא מתרשמים מכמות לייקים גדולה בדף האומן שלכם, מעוקבים בטוויטר ומכמות צפיות גדולה ביוטיוב.
כי אנשי התעשייה לא יודעים שאפשר לקנות לייקים, עוקבים וצפיות בכמה דולרים בודדים, ושאפשר בכמה קליקים להמיר את כל חברי הפייסבוק שלכם לאוהדים בדף האומן.
לקריאה נוספת: הטעות שאסור לעשות כשרוצים יותר לייקים לדף אומן
6. הרבה לייקים, עוקבים או צפיות יביאו יביאו לכם קהל להופעות
פתחתם כבר עשרות איוונטים ואתם יודעים בדיוק כמוני – אין בהכרח קשר בין רמת הפופולריות של מוסיקאים ברשתות חברתיות, לבין כמות האנשים שיבואו להופעות שלהם או למכירות האלבומים.
לפעמים מה שקורה בפייסבוק נשאר בפייסבוק.
אני יכול לספר לכם סיפורים מפחידים על אומנים שיש לכם המוני עוקבים ואוהדים ברשתות חברתיות ועדיין לא מביאים קהל להופעות שלהם ולא מצליחים להתפרנס מהמוסיקה שלהם. אבל גם ככה די מפחיד פה.
אם אתם לא תדאגו לקחת את קהל נותני הלייקים, העוקבים והצופים, וליצור איתם מערכת יחסים מתמשכת – מחוץ לרשתות החברתיות – הם לא יהפכו לקהל אוהדים שמגיע להופעות וקונה אלבומים.
בהצלחה!
ממש מתעב את מה שאראלה ממפעל הפיס מייצגת. זה לא אני 🙂
גם אני, ועדיין מקווה שהיא תתקשר (למרות שאין לי מנוי במפעל הפיס…)
זה גדול. כל הכבוד לך, נהנה ומסכים עם כל מילה
תודה על הפרגון הוד, ושמח שמצאת טעם בדברים שאני חושב וכותב!
היי ברק. האם תוכל להסביר מה זה סינגל קר? לינקטון ופטיפון מפיצות את הסינגל עם הודעה לעיתונות, מילות השיר, עיצוב גרפי ושיר להורדה. ההפצה היא לא אישית בין האומן לעורכי המוסיקה, והנטיה היא להמנע מדיסקים. אז היכן כאן התפיסה השגויה?
בתודה ובברכה
לדעתי, ישנם עורכי מוסיקה שמשתדלים לשמוע לפחות חלק קטן מכול סינגל חדש, כדי לא לפספס יציאה נדירה של אומן לא מוכר. היו דברים מעולם, למשל: דובי לנץ (גל"צ), אהוד מנור (רשת ב'ׂׂ) ובמידה מסויימת גם יואב קוטנר.
חשוב ביותר שעורך מוסיקה יגלה פתיחות כלפי אומנים לא מוכרים שמגישים חומר מקורי בצינורות המקובלים, כי אחרת זאת התקרנפות. אני חושב שגם בין עורכי המוסיקה הצעירים ישנם בעלי פתיחות וסקרנות כזאת.
איך אפשר לעשות עבודת הכנה עם כל כך הרבה עורכי מוסיקה, מבלי להיות נודניק, או להתבזות ומדוע לא די בהגשה אלגנטית של שיר, כאשר מנשבת בשיר רוח מקורית.
בכול אופן, תודה על תשובתך.
יכול להיות. אבל בזה אתה מסיר מעצמך אחריות ומעביר את האחריות לגורלך לידי מישהו אחר. זו גישה פסיבית בחיים שדוגלת בהמתנה עד שמישהו אחר אולי יפתח לך דלת. כן, זה יכול לקרות, אבל זה יכול גם לא לקרות. אני חושב שכולנו צריכים לנקוט גישה אקטיבית כדי להפוך את חיינו לטובים יותר ולא לשבת ולחכות שאראלה ממפעל הפיס (או יואב קוטנר) יתקשרו. עדיף במקום זאת להרים טלפון לקוטנר.
לדעתי, ישנם עורכי מוסיקה שמשתדלים לשמוע לפחות חלק קטן מכול סינגל חדש, כדי לא לפספס יציאה נדירה של אומן לא מוכר. היו דברים מעולם, למשל: דובי לנץ (גל"צ), אהוד מנור (רשת ב'ׂׂ) ובמידה מסויימת גם יואב קוטנר.
חשוב ביותר שעורך מוסיקה יגלה פתיחות כלפי אומנים לא מוכרים שמגישים חומר מקורי בצינורות המקובלים, כי אחרת זאת התקרנפות. אני חושב שגם בין עורכי המוסיקה הצעירים ישנם בעלי פתיחות וסקרנות כזאת.
איך אפשר לעשות עבודת הכנה עם כל כך הרבה עורכי מוסיקה, מבלי להיות נודניק, או להתבזות ומדוע לא די בהגשה אלגנטית של שיר, כאשר מנשבת בשיר רוח מקורית.
בכול אופן, תודה על תשובתך.