בחלק הראשון של הפוסט סיפרתי לכם על 5 דברים שאסור לכם לעשות בשואוקייסים. הנה החלק השני של הפוסט ובו – ניחשתם נכון (אחרת הכותרת היתה דפוקה) – עוד 5 דברים שאסור לכם לעשות בשואוקייסים. אז הנה:
10 דברים שאסור לכם לעשות בשואוקייס, חלק ב'
6. להצטדק על תקלות
כן, אני יודע, בשואוקייסים, חלק מהציוד אינו שלכם ואין לכם זמן להכיר אותו. מה שגורם לפעמים לתקלות בזמן ההופעה.
אבל זה ממש לא אומר שאתם צריכים לומר מהבמה "מצטער, אבל זו הפעם הראשונה שאני משתמש ב USB לא שלי" או משהו דומה.
זה מעביר לאנשי התעשייה את כל המסרים שאתם לא רוצים להעביר. שרק אם אתם משחקים במגרש הביתי שלכם אתם יכולים לתת בראש, שכל בלת"ם דופק את השואו שלכם, שאתם חלטוריסטים שעובדים בששיטת ה"יהיה בסדר" ועוד.
אנחנו מחפשים את הלהקות שיספקו את הסחורה גם במצבים לא אידאלים, ולא יתמוטטו כשקורים בלתמים, כי זה מה שקורה בחיים האמיתיים שהם לא אולפן הקלטות סטרילי.
7. להפעיל את הקהל
בהופעות זה עובד לכם מצוין. הקהל משתף איתכם פעולה ומוחא כפיים כשאתם מבקשים, או שר יחד איתכם איזו פארזה חוזרת, או קם לרקוד. וזה מחשמל ויוצר חיבור מיידי בין הבמה לקהל. הרגע הזה של השיתוף בין הבמה לקהל הוא אחד מהרגעים הקסומים האלה שיכולים להפוך הופעות לבלתי נשכחות.
אז הכוונה שלכם היא טובה
אבל אל תעשו את זה בשואוקייס
אנשי התעשייה הם לא הקהל הרגיל שלכם. אנחנו קהל הרבה יותר קשה. אנחנו לרוב ציניים יותר וביקורתיים יותר מהקהל שלכם, והסיכוי שההפעלה הזו לא תצליח הוא סיכוי גדול.
ואז תישארו על הבמה – מסמנים לקהל למחוא כפיים – ושקט. קוראים לקהל לרקוד – ודממה. מפנים את המיקרופון לקהל – וצרצרים.
תחשבו על הסיטואציה המביכה עבורכם, את הפגיעה באנרגיה שקורית בהכרח בעקבות זאת.
לא עדיף להמנע מכל זה?
8. לנזוף בקהל כשהוא לא משתף פעולה
אז עשיתם את הטעות וניסיתם להפעיל אותנו ללא הצלחה. אתם באמת חושבים שאתם צריכים אח"כ עוד לנזוף בנו שאנחנו לא משתפים פעולה?
9. לספר לקהל שאתם לא יודעים איזה שיר לבצע עכשיו
יש לכם את זה ביותר חלטוריסטי?
10. לשמור את השיר הכי טוב שלכם לסוף
שואוקייס זה לא הופעה רגילה.
בהופעה רגילה שומרים איזו סוכריה לסוף, כדי שהקהל ייצא עם טעם של עוד.
בשואוקייסים, אם אחרי כמה דקות אתם לא נותנים בראש – איבדתם את תשומת הלב של הקניינים. אם יש עוד הופעות שואוקייסים במקביל – הם יעברו אליהם, ואם אין – תמיד יש אייפון.
בקיצור – נגנו את ההדרן שלכם בההתחלה
או במילותיו של גדול הדור:
בהצלחה לכולם בשואוקייסים הבאים עליכם לטובה!
סעיף 7 היה נראה לי גבולי. זה מאוד תלוי בסוג האמן, יש כאלה שהאנרגיה הבימתית שלהם דווקא מחייבת קשר בלתי אמצעי ו״הפעלה״ של הקהל, ויש כאלו שהמוסיקה שלהם מדברת בפני עצמה.
בכל מקרה לא הייתי מרסן מישהו שהשואו שלו הוא חלק מרכזי מהאיכויות שלו.
זו לא שאלה של ריסון, הוד. זו שאלה של סוג הקהל ושל מידת הסיכון.
כשההופעה היא מול קהל של מקצוענים, הסיכוי להפעלה הוא קטן. ואם ההפעלה לא תצלח (וברוב המקרים היא לא תצלח), אז עלולה להיות נפילת אנרגיה מטורפת על הבמה. בקיצור – זה לקחת סיכון גדול מידי עם סיכוי טוב לנפילה. לא כדאי. .