אני רוצה לספר לכם על אירוע שואוקייס שהתקיים בצ'כיה ואליו הוזמנתי. המארגנים קיימו אירוע שואוקייס ובו השתתפו הרכבים מהאזור – צ'כיה, סלובקיה ופולין – ואליו הוזמנו אנשים מרכזיים בתעשיית המוסיקה העולמית.
ליתר דיוק, אני רוצה לספר לכם על ההרכב האחרון שהופיע בשואוקייס. תכל'ס, זה היה הרכב עם מוסיקה לא רעה, אפילו טובה הייתי אומר. אבל על הבמה הם עשו פחות או יותר את כל הטעויות שאפשר לעשות בהופעת שואוקייס.
תוך כדי ההופעות מצאתי את עצמי כותב נקודות מהם יצרתי את הפוסט הזה.
אז בהשראתם, ולכבוד כל ההרכבים שיופיעו באירועי השואוקייסים שבאים עלינו לטובה בנובמבר, הנה
10 דברים שאסור לכם לעשות בהופעת שואוקייס, חלק א'
1. לדחוס כמה שיותר שירים
יש לכם 20-30 דקות. לא יותר. האינטואיציה של רוב ההרכבים היא לדחוס כמה שיותר שירים. אפ-טמפו אחד, בלדה אחת, אולי משהו גרובי, משהו מקורי, עיבוד שלנו לשיר מוכר. "ככה יוכלו להכיר את המוסיקה שלנו יותר טוב" אתם חושבים. או אולי אתם חושבים משהו בסגנון "אם ננגן יותר שירים, יש סיכוי יותר גדול שהקניינים יאהבו לפחות שיר אחד"
אני מבין את ההגיון הזה שלכם
אבל אתם טועים
כשאתם דוחסים הרבה שירים ל 20-30 דקות, אתם פוגעים במוסיקה שלכם ובסיכויים שלכם שהקניינים יאהבו אותה.
מוסיקה, כמו יין, צריכה לנשום. להתפתח.
אנשים שבאים להופעות, ובכללם גם אנשי תעשיית המוסיקה שבאים לראות את השואוקייס שלכם, לא מחפשים את הלהיט הבא של השלוש דקות לרדיו. הם מחפשים את הלהקה ש"תעשה להם את זה". להם ולקהל. הם מחפשים את הרגעים הללו בהם השיר שלכם מרגש, מלהיב, מרקיד. הם מחפשים שהאישיות שלכם תזרח מעל לשירים ותגיע מהבמה לקהל.
אז אל תחשבו כמה שירים אתם יכולים להכניס בפרק הזמן הנתון. תחשבו על החווייה שאתם רוצים להעביר לאנשי התעשייה ודרכם לקהל, ובנו את השואוקייס שלכם בהתאם.
2. לחשוב שמחפשים מוסיקה מעולה
אנשי תעשיית המוסיקה לא מחפשים מוסיקה מעולה. הם מחפשים כוכבים.
אני אדייק:
אנשי תעשיית המוסיקה לא מחפשים רק מוסיקה מעולה. הם מחפשים כוכבים
וכשאני אומר "כוכבים", אני מתכוון למוסיקאים עם אישיות וכריזמה שעוברת מהבמה לקהל.
כי אנשי התעשייה המנוסים יודעים שלא מספיקה מוסיקה מצוינת כדי להפוך הופעה להופעה בלתי נשכחת. מה שהופך ההופעה להופעה בלתי נשכחת עבור 99% מהקהל, זה האישיות של המוסיקאים שעוברת לקהל והקליק ביניהם לבין הקהל. ואת זה אנחנו מחפשים
3. להסתתר מאחורי הכלים והמיקרופונים
אתם מרגישים לא בנוח על הבמה? מתביישים? תטפלו בזה לפני שאתם עולים לבמת שואוקייס.
כבר אמרתי לכם בסעיף 2, הקהל מחפש קודם כל קליק עם הפרסונות שעל הבמה, ואם זה לא קורה – לא משנה כמה המוסיקה שלכם טובה. ההופעה לא תהיה מוצלחת.
יש המון נגנים וזמרים שמסתתרים מאחורי הכלים שלהם או מאחור הסטנד של המיקרופון ולא נותנים לאישיות שלהם להבקיע דרך ולהגיע לקהל. הם כנראה אוהבים להשלות את עצמם שה"המוסיקה תדבר". וזו טעות.
חושבים שאני טועה? (באמת?? ;-)) תשאלו את עצמכם:
מה הייתם מעדיפים – ללכת להופעה של הפו פייטרז או לשבת לארוחת ערב 1 על 1 עם דייב גרוהל?
אני מהמר שרובכם המכריע יעדיף ארוחת ערב עם גרוהל. למה? כי זה קודם כל האישיות שכובשת את בני האדם.
4. לא לשמור על קשר עין עם הקהל
כן, אני יודע, לנגן זה מאוד מסובך, והפדאלים והאפקטים, ולדאוג לכך שהנגנים האחרים ינגנו את מה שצריך. קשה.
אבל זה לא באמת מעניין אף אחד חוץ מכם.
כשאתם לא שומרים על קשר עין עם הקהל, אתם לא מגיעים לקהל, ולכם גם המוסיקה שלכם לא. כבר שכחתם את סעיף 3?
אז תעשו שיעורי בית, תלמדו את הכלים שלכם טוב טוב, ותעשו הרבה חזרות עם שאר חברי ההרכב, כדי שתוכלו להרגיש מספיק בטוח על הבמה כדי שכן תוכלו לשמור מידי פעם על קשר עין עם הקהל.
5. להחליט לדבר בין השירים ובה בעת להתעסק עם הציוד
רוצים לתקשר עם הקהל בין השירים? מצוין.
צריכים לטפל בציוד בין השירים? להחליף כלי נגינה, לכוון אפקט או לחבר איזה USB? חשוב מאוד
אבל אם אתם נמנים על אותם אנשים שלא ממש יכולים לעשות שני דברים בו זמנית, המלצה שלי – פשוט אל תעשו את שניהם יחד. וגם תתאמנו עד שזה יעבוד לכם.
כי התוצאה תהיה דיבור מגומגם (ועוד בשפה שאינה שפת אמכם לרוב) ומביך שרק פוגע בסיכויים שלכם (זוכרים? כריזמה ואישיות?)
***
מספיק להפעם. אתם צריכים לעכל את חמשת הלא-לא בפוסט הזה. ואח"כ קראו את החלק השני:
מעולה. תודות!
שמח שקראת ושמצאת בפוסט דברי טעם, בן