סוני קריס Sonny Criss


סוני קריס – ויקיפדיה

סוני קריס 1927-1977 Sonny Criss

הפער בין הכשרון ויפי נגינתו של סקסופוניסט האלט סוני קריס לבין איזכוריו בהיסטוריה של הג'אז ובין חובבי הג'אז, הוא אחד מהגדולים שאני מכיר. מדוע?
אולי בגלל שגר בלוס אנג'לס, הרחק ממרכז הג'אז העולמי ומרכז התקשורת העולמית – ניו יורק. אולי בגלל אישיותו המופנמת ו"חסרת המרפקים" שלו. אולי בגלל שנודע בין חבריו המוזיקאים כמוזיקאי חמוץ ומריר שלא מפסיק לבכות על מר גורלו ועל כך שאינו מקבל את ההערכה לה הוא ראוי. אולי.

**
ויליאם "סוני" קריס נולד בממפיס טנסי בשנת 1927. הוא היה נער סגור ומופנם, עם מעט חברים. המוזיקה מילאה את עולמו. בגיל 11 הוא חסך מספיק כסף מעבודה, כדי לשלם מקדמה על סקסופון האלט הראשון בחייו. הוריו שילמו את ההפרש.
כשסוני היה בן 15, משפחת קריס עברה להתגורר בלוס אנג'לס. שם, בלוס אנג'לס, הנגינה שלו התפתחה מאוד. בתחילה סוני היה מאזין לאלטיסטים המפורסמים באותה העת – ג'וני הודג'סבני קארטר, לואי ג'ורדן וכד', אבל הכל השתנה, כשאימו חזרה משיקגו ובאמתחתה אלבומים ובהם ניגן צ'ארלי פרקר. מאותו הרגע, כך קריס מעיד על עצמו, עולמו השתנה והוא הקשיב אך ורק לצ'ארלי פארקר.

בגיל 16 סוני התחבר לנער אחר בן גילו, מופנם בדיוק כמוהו, שגם הוא, כמו קריס, הלך שבי אחרי המוזיקה החדשה והמוזרה – הביבופ. קראו לנער המפטון הוז, והוא ניגן בפסנתר.
יחד הם ניגנו ביבופ במועדונים מקומיים, ועד מהרה משכו את תשומת ליבם של מוזיקאי הביבופ המקומיים המבוגרים (במעט) מהם: טדי אדוארדס, וורדל גריי, הווארד מגי ודקסטר גורדון, שלקחו את שני בני הנוער תחת חסותם, והחלו להזמין אותם לנגן בהרכבים שלהם.
את הקלטותיו הראשונות, עשה קריס כסיידמן בהרכב של החצוצרן הווארד מגי, הוא היה אז בן 19. (יחד איתו ניגנו הרכב, גם הבסיסט צ'ארלס מינגוס וסקסופוניסט הטנור טדי אדוארדס, וכמובן חברו הפסנתרן המפטון הוז). המוזיקה היתה כמובן סטנדרטים של ביבופ.

קריס הקליט את הקלטותיו הראשונות כמנהיג הרכב כשהיה בן 20. בהקלטות אלה מנגן גם (1947) הטנור הנפלא וורדל גריי.

כבר בהקלטות מוקדמות אלה, ניתן להבחין בבירור בייחודיות של סוני קריס: קריס הושפע מאוד (כמובן) מצ'ארלי פרקר, מה שהתבטא בעוצמת הנגינה שלו, בוירטואוזיות שלו ובלהט הגדול בה הוא ניגן. אבל לעומת הצליל הנוקב והרזה של צ'ארלי פרקר ורובם המכריע של האלטיסטים שהושפעו ממנו, הצליל של קריס הושפע יותר מנגני הסווינג של שנות ה-30 וה-40 – צליל עגול ועשיר.
ילדותו בממפיס – בירת הבלוז – השפיעה רבות של נגינתו הבלוזית. הבלדות והבלוזים שלו, שם האיכויות הייחודיות של הבלוז והצליל העגול והחם הכי בולטות – הן נקודות החוזקה שלו. האקספריסביות שלו וצליל נגינתו בבלדות ובלוזים האיטיים הופכות אותו לקול ייחודי
שאסור לו להשאר באנונימיות שלו.

בשנים הבאות קריס הצעיר התבסס כאחד ממוזיקאי הביבופ הטובים והמבוקשים בלוס אנג'לס. מוזיקאים שהגיעו מהחוף המזרחי שמחו לנגן איתו בג'אמים, ואף שכרו את שירותיו כסיידמן בעת סיבובי ההופעות בחוף המערבי. בשנת 1952 קריס הגשים חלום, כשניגן יחד עם האליל שלו צ'ארלי פארקר במועדונים ברחבי קליפורניה. איתם ניגן, אגב, גם חצוצרן צעיר בשם צ'ט בייקר.
בשנים אלה קריס גם נשכר ע"י מפיק הג'אז האגדי נורמן גרנץ, לנגן בסדרות הקונצרטים המהוללות שלו, שנודעו בכינויין Jazz at the Philharmonic (JATP). בהופעות JATP קריס ניגן עם הכוכבים הגדולים של התקופה – אלה פיצג'רלד, צ'ארלי פארקר, קולמן הוקינס, באד פאוול ועוד.

בשנת 1956 סוני קריס סוף סוף הקליט את אלבומיו הראשונים. אלה היו שלושה אלבומים (מצוינים) שיצאו בלייבל הקטןImperial .

בין לבין, בשנים 1955 ו-1957-1958, קריס הצטרף להרכב של המתופף הנודע באדי ריץ', השתתף איתו בסיבובי הופעות ברחבי ארה"ב והקליט איתו מספר אלבומים.

אבל השנים הטובות האלה של סוני קריס לא נמשכו לעד.

בסוף שנות ה-50 סצינת הבופ בלוס אנג'לס דעכה כמעט לגמרי. סוני, שהיה קשור מאוד ללוס אנג'לס, סירב לעזוב לניו יורק למרות שלא הצליח למצוא עבודה בנגינת ג'אז, ונאלץ לעבוד למחייתו כנגן במועדוני חשפנות.
עדי ראייה מאותה התקופה מספרים, שבתקופה הזו קריס הפך למריר ומדוכא.

בתחילת שנות ה-60 קריס החליט להתנער. הוא נסע לפריז, בתקווה ששם ישפר עליו גורלו. במשך שלושת השבועות הראשונים לשהותו בפריז, איש לא פנה אליו לשכור את שירותי הנגינה שלו. קריס, שהיה ביישן ומופנם בבגרותו כפי שהיה בילדותו, החליט לעשות מעשה מנוגד לאופיו. ערב אחד, הוא עלה לבמה בזמן שלהקת ג'אז נגינה, והצטרף אליהם כמעט בכוח.
וזה עבד.
מאותו הרגע, קריס החל לנגן. תחילה בצרפת, בה ניגן בעיקר עם מוזיקאים אמריקאים שעברו להתגורר בפריס – קני קלארק, קני דרו וג'וני גריפין, ואח"כ גם בגרמניה, בה הוא ניגן עם האמריקאים שגרו שם – דון ביאס, הרב גלר ואחרים.
מזכרת מקסימה מאותה התקופה היא האלבום שהקליט בפריז Mr Blues pour flirter

אבל לוס אנג'לס קראה לו. הוא התגעגע. ובשנת 1965 קריס חזר לקליפורניה ולחיפושי העבודה.
לשמחתו, הלייבל הניו יורקי פרסטיג' שמח להחתים אותו. במחצית השניה של שנות ה-60, קריס היה נוסע מחוף לחוף להקליט אלבומים עבור פרסטיג' באולפנים הנודעים של רודי ון גלדר, וישר חוזר ללוס אנג'לס.
שבעת אלבומיו בלייבל פסטיג', הם לטעמי, האלבומים הטובים והשלמים ביותר של סוני קריס.
אבל למרות שמדובר באלומים מעולים, ולמרות שפרסטיג' היה לייבל ניו יורקי, שהיה מקושר היטב לתקשורת הג'אז הניו יורקית, קריס לא זכה להכרה לה ציפה, ולה היה ראוי.
היו דיבורים עם סיבוב הופעות, היה דיאלוג עם חברת ניהול חשובה. אבל קריס חזר ללוס אנג'לס בלי כלום.
למה? אולי בגלל שהוא עצמו היה גר בלוס אנגלס, אלפי קילומטרים מניו יורק, ולכן לא היה זמין להזדמנויות יח"צ שונות, אולי בגלל אופיו המריר והמתלונן כל הזמן, כפי שמעידים אנשים שעבדו במחיצתו, או אולי בגלל התקופה – סוף שנות ה-60, בה ג'אז מבוסס בופ מיינסטרימי כבר לא היה באופנה. קשה לדעת בוודאות.

בכל מקרה, אלבומיו הנהדרים של קריס בפסטיג' לא עזרו להכרה בו, וקריס נעלם לו מהתודעה של עולם הג'אז. מריר ומתוסכל עוד יותר, הוא מצא עבודה בלוס אנג'לס כעובד סוציאלי, המתמחה בעזרה לאלכוהוליסטים, ומידי פעם אף לימד מוזיקה בתיכונים מקומיים.

ואז, באמצע שנות ה-70, נדמה היה ששוב נפתח לקריס חלון הזדמנויות.

הבופ חזר להיות פופולרי, ומשנת 1975 קריס חזר להקליט אלבומים מצוינים. בתקופה קצרה יחסית של שנתיים, קריס הקליט 5 אלבומים לשלושה לייבלים שונים. עיתוני הג'אז התחילו לכתוב עליו, הלייבל בה היה חתום, ארגן לו סיבוב הופעות בארה"ב ועוד אחד, גדול עוד יותר, באירופה, שמסתבר שעוד זכרה לו את חסד שנות שהותו שם בשנות ה-60.
נדמה היה שדברים מתחילים להסתדר. שההכרה לה ציפה כל השנים עומדת להגיע.

אבל התקווה להצלחה היתה קצרה מאוד.

ב-19 בנובמבר 1977 מצאו אותו ירוי, ללא רוח חיים ואקדח בידו.
רק 10 שנים אח"כ, אימו פתרה את תעלומת התאבדותו. היא סיפרה כי קריס היה בשלבים הסופיים של סרטן בקיבה וסבל כאבים קשים מנשוא. הוא המשיך לנגן ולעבוד ככל שיכול, עד שהכאבים הכריעו אותו.

אופיו המסוגר ושומר הפרטיות בכל מהלך חייו, גם גרמו לכך שבסוף חייו היה לבד, ואיש לא ידע על כאביו וסבלו. יהי זכרו ברוך