מזל טוב! יצרתם עניין מספיק בהופעה שלכם, בתקשורת וברשתות החברתיות וקהל סקרן מתחיל להכנס אליכם לאתר. מעולה!
אתם צריכים אותם. הם האוהדים והאוהדים העתידיים שלכם. הדבר האחרון שתרצו זה שהם ייצאו מהאתר שלכם במהירות -במטרה שלא לחזור.
אז למה אתם גורמים להם לעשות את זה?
היום אין לאנשים סבלנות לאתרים מיושנים, בלי קטעי וידאו ומוסיקה, אתרים שההתמצאות בהם קשה ולא מספקים את המידע המבוקש במהירות ובקליקים בודדים.
הנה 8 טעויות מאוד נפוצות באתרים של מוסיקאים שיגרמו לאוהדים הפוטנציאליים שלכם פשוט לא לחזור:
1. אתם בעצמכם שולחים את הקהל שלכם החוצה מהאתר שלכם
זה קורה לי המון. אני מגיע לאתר של אמן, מקליק על יוטיוב או על תמונת אלבום או גזיר עיתונות ו…בום אני ישר מועבר ליוטיוב, אייטיונז, אתר העיתון וכו'. ואיפה האתר? איך חוזרים אליו? אופס…
מוסיקאים יקרים, זה ממש לא דבר מובן מאליו שאנשים מגיעים לאתר שלכם. אל תפנו אותם לאתרים אחרים בלי אפשרות לחזור.
אתם יכולים לאמבד (להטמיע) את היוטיובים, המוסיקה מהסאונדקלאוד ואפילו את הפוסטים מהפייסבוק ישירות לאתר שלכם בקלילות. ככה מי שירצה לראות את היוטיוב שלכם – יוכל לראותו ישירות באתר שלכם.
ומה על לינקים לאתרים אותם אי אפשר לאמבד? תקבעו שהקלקה עליהם יפתח את האתר החיצוני בחלון נוסף/בלשונית נפרדת. ככה המבקרים באתר שלכם יוכלו לחזור בקלות לאתר שלכם אחרי שיסיימו את פעולותיהם באתר החיצוני.
2. אתם עדיין משתמשים באתרים שאינם רספונסיביים – אינם מותאמים לניידים
יותר ויותר אנשים גולשים דרך הסמרטפונים שלהם. כך למשל, לבלוג הזה נכנסים 49% מהגולשים דרך המובייל והטבלטים. אצלכם המצב אינו שונה בהרבה, אני מניח.
לכן, אם אתם לא רוצים לאבד בערך חצי מהאוהדים שלכם – אתם חייבים לעדכן את האתר שלכם ולהפוך אותו לרספונסיבי. .
3. אתם כותבים טקסטים ארוכים-ארוכים
תבינו, אנשים שלא ממש מכירים אתכם לא ממש יחשבו שהדבר הנכון לעשות עם זמנם הפנוי זה לקרוא טקסטים ארוכים עליכם ועל המוסיקה שלכם. קצרו.
הנה דוגמה שנתקלתי בה ממש היום. מדובר בסקסופוניסט ג'אז משובח לחלוטין, אבל הביו שלו? פשוט לא קריא.
4. הטקסטים שלכם לא נוחים לקריאה
הטקסטים הדי-קצרים באתר שלכם חייבים להיות קלים לקריאה. מה שאומר:
- סכימת צבעים נוחה לקריאה. ולא, פונט כחול על רקע תכלת הוא אולי מגניב (הוא לא, אבל נניח) אבל הוא ממש לא נוח לקריאה
- פונטים (גופנים) נוחים לקריאה ובגודל מתאים
- רווחים. בטקסטים ארוכים יחסית כמו ביוגרפיה או ביקורת – שווה להשתמש במה שלמדתם בכיתה יו"ד – פיסוק בסיסי ורווחים בין פסקה לפסקה.
לקריאה נוספת: תראו מה שצבע יכול לעשות
4. אתם כותבים בטעויות כתיב
כשאני מתחיל לקרוא טקסט של אומן שאני לא מכיר ואני נתקל בפעם השניה או השלישית ב"קרטיסים" או "שלושה הופעות בפסטיבלים באירופה" – יש סיכוי גבוה שהוא איבד אותי באותו הרגע. זה לא פייר, אני יודע, במיוחד לעולים החדשים או לדיסלקטים שביננו. אבל זו המציאוּת. בקשו ממישהו שאתם סומכים עליו בנושא – להגיה את הטקסטים באתר שלכם.
סיים סיים כשאתם כותבים באנגלית. לא כולם יהיו סובלניים לעובדה ששפת אמכם אינה אנגלית. ולא, גוגל טרנסלייט זה לא מישהו שאתם סומכים עליו בנושא.
6. המוסיקה באתר שלכם מתחילה אוטומטית
מדהים אותי שיש עדיין כל כך הרבה אתרים שעדיין משתמשים בתועבה הזו של אוטו-פליי. זה כל כך 2010. וזה גם כ"כ מעצבן.
תחשבו על אנשי התעשייה שרוצים מידע עליכם או אנשי תקשורת שרוצים לכתוב עליכם – ומחפשים מידע בביו, בקטעי עיתונות וכד'. בכל פעם שהם ייכנסו לאתר שלכם – המוסיקה תתחיל. ואם הם עובדים במקום בהם המוסיקה מפריעה לאחרים – למשל בערב בבית, כשכולם כבר ישנים – זה כבר הופך ממשהו מעצבן למטרד ממש.
7. העדכונים האחרונים שלכם הם מלפני שלוש שנים
אתם באמת רוצים שהאוהדים הפוטנציאליים שלהם יחשבו שאתם לא פעילים בשלוש השנים האחרונות? אתם באמת רוצים שהאוהדים שלכם יחשבו שהדבר האחרון שעשיתם זה קונצרט גמר בברקלי?
האמת היא, שהסעיף הזה כ"כ חשוב שהקדשתי לו פוסט נפרד:
הפסקתם לנגן או שאתם פשוט לא מקצועיים?
8. סרגלי הניווט אצלכם לא ברורים או לא קבועים
אנשים צריכים להגיע למה שהם מחפשים באתר במהירות ותוך מינימום של קליקים. אחרת תאבדו אותם.
לכן סרגל הניווט צריך להיות ברור, פשוט ונותן גישה מהירה לכל החלקים החשובים באתר. סרגל הניווט חייב להיות זהה בכל אחד מדפי האתר. אם יש לכם אתר שסרגל הניווט בעמוד הראשי שונה מאלה
הי ברק ותודה על המידע והטיפים הנדיבים. לגבי אתר, קראתי איפהשהוא בדבריך, שלא לפצוח אתר מוזיקאית דרך
וויקס (wix)
למה לא בעצם?
תודה רבה,
דלית זיו
הי דלית,
השאלה היא מה מטרת האתר שלך. כדי לייצר אתר שהוא כרטיס ביקור אליו את שולחת אנשים – וויקס יכול להתאים.
אם תרצי שימצאו אותך בגוגל,או אם תרצי בעתיד אתר עם יכולות מעט גבוהות יותר -תזדקקי כנראה לפלטפורמה אחרת – וורדפרס או ג'ומלה למשל.
מעניין..
זה נכון גם לגבי אתרים של וויקס בתשלום? כאשר לא מופיעות בהם הפרסומות של וויקס והשם שלהם בדומיין?
ה- SEO במקרה הזה הרבה יותר איכותי
''סתם אחד'' – כמתבונן מהצד: ברק כותב את הבלוג עבור המוסיקאים ללא קבלת תמורה, חולק מנסיונו ומעיצותיו על מנת לשפר ולכוון את דרכם. טוב שמישהו נקט יוזמה ועושה זאת עבור המוסיקאים בארץ ישראל. התמורה היחידה שהוא מבקש למאמציו היא הכרת תודה, בדמות לייק ו'או שיתוף. אין בכך פסול. זו בקשה מינימליסטית, לגיטימית, והולמת. אפילו אנושית 🙂 היות והמוסיקאים לעיתים 'עצלנים' וטרודים בעניני דיומא, הוא מרשה לעצמו להמריץ אותם בנושא. זה הכל.
ברק יקר,
הנה מספר 9: שים תיבת
share/like
בדף בצד ימין ככה שיסתיר חצי מתחילת המשפטים ויעצבן את הקורא שימשיך הלאה ולא יחזור
אף אחד לא נמשך ל"לייק פושרז" , זה די פתטי כשזה כל כך בולט
כמו הכתבות שדורשות לייק כדי לקרוא אותן – האללו, ל-הת-ר-אות בייבי
סתם אחד יקר, אין דבר מחמם לב יותר מלפגוש אנשים המקבלים מוצר איכותי ועוד בחינם, אבל מרגישים סיבה להתלונן על הפגמים שבו. שא ברכה ובהצלחה גדולה בחיים האמיתיים. אתה תזדקק לה.
ידידי,
התנצלותי אם החרפתי בניסוח, אבל תודה שזאת הרמה להנחתה כשהנושא הוא מה שהוא. באמת רציתי לקרוא אבל לא יכולתי כי בסמרטפון יוצא שתיבת השייר/לייק חוסמת הכל
שבוע טוב
סבבה מקבל את התנצלותך.
אגב, אם היית עושה "לייק" – התיבה היתה נעלמת לך מהעיניים. הייתכן שגם לייק הוא מחיר גבוה מידי כדי לקבל תוכן איכותי?. כנראה שצר עולמי כעולם נמלה.
זה בדיוק לוז העניין.
רוצה לייק כתנאי לקריאת הכתבה? איבדת אותי.
לייק אינו תשלום מראש על תוכן.
לייק אומר שאני מעריך את מה שאתה כתבת או מסכים איתו.
המשמעות המובנת מתוכן הכתבה, בשילוב מה שאתה אומר פה, הוא שאתה לא מאמין או מיישם את מה שאתה אומר. כמו מדריך כושר, נאמר, עם עודף משקל שמעשן ובולס לאפות שווארמה – לא מעורר אמון (-:
אתה כותב על השימושיות של האתר, כמה נוח ונעים לגולש לגלוש בו, וכשאני מעיר לך שיש לך קורה בין עיניך אתה מטיף לי שאני לא מעריך תוכן איכותי.
צדקת לגבי הניסוח, התנצלתי, אבל ההצעה שלך ללחוץ לייק ולפתור לי את ההפרעה שביני ובין התוכן שלך – פה אתה לא צודק.
לא ניסיתי להטיף. מצטער אם ככה זה עבר. חרה לי שאני שמעתי מדבריך חוסר ההערכה לתוכן האיכותי שאני מספק – ובחינם.
לגופו על עניין, אני פשוט חושב שאי אפשר להשוות באמת בין האתר שלי ואתר של מוסיקאי, כי מטרותינו שונות וקהל היעד שונה. המסרים שלי היו למוסיקאים.
האתר שלי זה הבית שלי:
אני מזמין אותך לסלון שלי ואומר לך: אצלי בבית מורידים נעליים בכניסה. ככה זה. אתה יכול להסכים ולהכנס, או לא להסכים ולעבור לבית אחר. החלטה שלך. אני רוצה שתרגיש נוח בסלון שלי, אבל רק בתנאים שלי. אני אשמח שתשאר, ואני חושב שתכל'ס בסלון שלי יהיה לך הכי "שווה" מכל הסלונים האחרים, אבל אם אתה רוצה לא להכנס בגלל הכללים – סבבה.
אתר של מוסיקאי הוא לא הבית שלו – הוא החנות שלו.
המטרה של האתר שלך (מניח שאתה מוסיקאי) היא שהאנשים "הנכונים" ירגישו כמה שיותר בנוח בחנות שלך, כי אולי הם יקנו. אם הם לא ירגישו נוח – הם יעברו הלאה ואתה ממש לא רוצה את זה.
שווה ביותר ומעורר מחשבה ללא ספק !
תודה רז, אחרי המחשבות – בטח יתעורר שאלות – אז תשאל 🙂
עד כמה נראה לך שמוסיקאים צריכים לחשוף מידע ביוגרפי שלהם?
פשוט יש כאלו שממש לא טורחים לספר ומקצרים מאוד ולי זה חסר.
בכללי, נראה לי שמוסיקאי בעידן הנוכחי צריך להגדיר לעצמו זמן שבו הוא איננו עוסק ביצירה או באימון אלא
מטפל בפרסום הופעות, קשרים עסקיים וכו…
או שיהיה מישהו שאחראי על כל ענייני האתר שלו והניהול העסקי. בכל מקרה זה עולה או בזמן או בכסף שזה סיים סיים.
רז,
אני אקדיש פוסט שלם בעתיד הלא רחוק על כתיבת ביו נכון.
לשאלתך, הביוגרפיה, כמו כל אלמנט שיווקי, צריכה להיות מכוונת קהל יעד. כשהשאלה שצריך מוסיקאי לשאול כל הזמן כשהוא כותב את הביו שלו: "עד כמה זה רלוונטי/מעניין את קהל היעד שלי". למשל – העובדה שמוסיקאי X ממלא דרך קבע אולם של 400 מקומות ישיבה היא חשובה ורלוונטית בביו המופנה לאנשי התעשייה – מעלי מועדונים ומנהלי פסטיבלים, אבל אני לא בטוח שהיא רלוונטית לביו המופנה לקהל האוהדים של האומן.
להערתך האחרונה: "או שמישהו שאחראי על כל ענייני האתר והניהול העסקי": אתה שמעת על יותר מידי עורכי דין, רואי חשבון, מסג'יסטים, קואצ'רים, גננים או בעלי מכולת שיש להם מישהו שאחראי על כל הניהול העסקי?! מוזר שאתה בכלל חושב שמוסיקאים שונים מהותית מכל בעל עסק עצמאי קטן. הם לא וכדאי שמוסיקאים יפניומ את זה מהר אם הם רוצים להמשיך להפרנס ממוסיקה.
אני מבין מה אתה אומר ונזכרתי בתלמיד ההוא שאמר לך באחת ההרצאות באומנויות: " אבל אני קטנים" …..הוא עצמו היה בסביבות מטר תשעים ונגן מצויין….כן צריכים להתעדכן עם המודרניזציה….ללא ספק.
אני אחכה לפוסט של הביו 🙂