הפוסט הזה יעסוק ב FOMO – הפחד מהחמצה, שמכתיב לחלק גדול מהמוסיקאים את מהלך החיים שלהם. ה- FOMO הזה הוא ערמומי והרסני. הוא הורס קריירות מוסיקליות בשיטתיות וגורם לאמנים מצוינים להתייאש ולהפסיק ליצור מוסיקה. אם לא תתעוררו עכשיו ותשתלטו עליו – אתם לא תסלחו לעצמכם אחר כך.
מה זה FOMO?
FOMO – Fear of Missing Out או הפחד מהחמצה, הוא תופעה כל כך נרחבת המאפיינת דור שלם, שהמילה FOMO כבר נכנסה למילון אוקספורד.
FOMO הוא הרגשת אי הנוחות שמשתלטת עלינו, כשאנחנו חושבים שאנחנו מחמיצים דברים שקורים, אירועים, מפגשים, הודעות, או כל דבר מעניין או מרגש שקורה בזמן שאנחנו לא שם.
ה- FOMO גורר אותנו לפעול בכיוונים שאינם נכונים לנו, שלא מקדמים אותנו למטרות שלנו.
FOMO אינו תופעה חדשה לגמרי כמובן, אבל הרשתות החברתיות, והיכולת שלנו לבדוק כל שתי דקות מה חדש, מה מוסיקאים אחרים עושים, באילו פסטיבלים הם מופיעים ובכלל – איך הם התקדמו ובאילו אסטרטגיות הם נקטו כדי להגיע לשם, הפכו אותו לאחד מהמאפיינים של ההתנהלות של רוב המוסיקאים בימינו.
למה אנו עושים את זה?
אנו אומרים לעצמנו, שזה שאנחנו בודקים כל הזמן מה המוסיקאים האחרים עושים זה כדי ללמוד מהם.
אנו אומרים לעצמנו, שזה שאנחנו מחליטים לפעול בכל הכיוונים האפשריים, זה כדי לא להחמיץ הזדמנויות שאולי יקרו.
בפועל כל הפעולות האלה רק מעצימות את הפחד שלנו – הפחד מפני החמצה
הפחד הזה מפני החמצה, מוביל לשלושה דברים הרסניים:
1. הקטנת הערך העצמי שלכם
כשאתם כל הזמן משווים ביניכם לבין אחרים, אתם תמיד תפסידו.
ההשוואה הזו תוביל אתכם לנסות להתחרות עם אחרים. מה שיוביל אתכם לנסות להשיג את המטרות של האחרים – שאינן בהכרח המטרות הנכונות לכם.
ההשוואה הזו היא תמיד בין חלון הראווה הנוצץ והמוצלח של האחרים (מה שאתם רואים ברשתות החברתיות של המוסיקאים האחרים), לבין מאחורי הקלעים שלכם (מה שאתם מכירים שקורה אצלכם). ואיזה סיכוי יש לכם בתחרות שבין חלון הראווה של האחרים, שבו הכל מחייך, מצליח ובטוח בעצמו, לבין מאחורי הקלעים עם הבלבול, חוסר הבטחון והבלגן שלכם?
2. דחיינות
ה- FOMO לא נוגע רק להשוואה לאחרים. הוא מקשה עלינו בעוד תחומים.
כשיש אינספור אפשרויות הפתוחות בפנינו, קשה לנו לקבל החלטות. כי אם נבחר ללכת בכיוון אחד – נפסיד משהו אחר.
עומס האפשרויות יכול להיות משתק. לכן ה-FOMO מוביל לדחיינות.
התוצאה:
במקום להתקדם במסלול שבחרתם לעצמכם, אתם מתעסקים בלצבור עוד ועוד מידע על אפשרויות אחרות
- מנסים לדעת הכל על קידום בפייסבוק
- מנסים ללמוד איך עושים יח"צ עצמאי ואת היתרונות שלו לעומת יח"צ מקצועי
- אתם לומדים כיצד עורכים וידאו כדי שתוכלו ליצור קליפים איכותיים
- אתם עורכים דיונים אינסופיים בשאלות הרות גורל כמו האם עדיף להעלות את המוסיקה שלכם לספוטיפיי דרך מפיצים ישראלים כמו קמ"ע או דווקא דרך מפיצים בינלאומיים מקוונים כמו TuneCore, CDBaby או DistroKid
- וכו' וכו'
אתם מספרים לעצמכם שאתם צוברים עוד ועוד ידע חשוב, שיעזור לכם לקבל החלטות מושכלות. אבל בפועל – כל הידע הזה רק מפחיד אתכם יותר. רק תוקע אתכם יותר. הוא בטח לא עוזר לכם להתקדם לשום מקום.
3. התפזרות על יותר מידי כיוונים = אי התקדמות
גם כאשר אתם מצליחים סופכלסוף להזיז את עצמכם מהתקיעות והדחיינות לכיוון העשייה, ואתם מתחילים לעבוד בצורה אינטנסיבית לקדם את עצמכם והמוסיקה שלכם, גם אז ה- FOMO, דופק לכם את החיים.
בגלל שאתם מאמינים במוסיקה שלכם, ורוצים שהיא תגיע לכמה שיותר אנשים, אתם:
- משקיעים המון בבוקינג – כי חייבים להופיע כמה שיותר
- שולחים מיילים לכל הפסטיבלים – גם בארץ וגם בעולם – כי המוסיקה שלכם מתאימה גם לכאן אבל גם לשם.
- מגישים מועמדויות לפסטיבל החשיפה הבינלאומי, ולפסטיבלי חשיפה אחרים, שמידי פעם צצים ונעלמים
- נמצאים המון בפייסבוק, כי כל הקהל שלכם נמצאים שם
- אבל גם באינסטגרם, כי כל הצעירים שם
- משקיעים כסף בקורסים של קידום ממומן בפייסבוק, כי כולם עושים את זה עכשיו, אז זה בטח חשוב
- משקיעים זמן וכסף ליח"צ – כי אם לא תהיו בגלגל"צ אז אתם לא "הצלחתם" וברור שאם תכנסו לפלייליסט אז ייפתחו לכם יותר הזדמנויות
- וכמובן צריך להגיע גם לבלוגים בינלאומיים וישראלים
- והמוסיקה שלכם חייבת להיות בספוטיפיי ואפל מיוזיק
- ומה עם מופעי סלון? ומופעים שעיריות מארגנות? וקהילות יהודיות בארה"ב? וימי סטודנט? ומצעדי גאווה?
- ועוד ועוד ועוד
המוסיקה שלכם אכן מתאימה לכל אלה. היא צריכה להיות שם. במיוחד כשאתם מסתכלים על החברים שלכם – וזה בדיוק מה שהם עושים – עובדים מאוד מאוד קשה כדי להיות בכל המקומות האלה.
אבל יעברו חודש, או שנה, או אפילו עשור של עבודה מאומצת מאוד כזו, ואז תעצרו שנייה, תפקחו את העיניים תסתכלו סביב, ותראו – לא התקדמתם בשיט.
והתסכול הזה של השקעה אדירה מול אפס התקדמות יגרום לכם לייאוש ולתחושת כשלון עמוקה, שיגרמו לכם להפסיק לעשות את הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות – מוסיקה
מה קורה כאן? נכון! זה שוב ה-FOMO הזה אשם.
ה- FOMO הזה גורם לכם לירות לכל הכיוונים. לפזר את האנרגיות, הזמן והכסף המוגבלים שלכם על המון כיווני פעילות.
והתוצאה: שום התקדמות משמעותית. סתם בזבזתם את האנרגיות שלכם, את הכסף שלכם ואת השנים הכי יפות שלכם.
אז איך תתגברו על ה- FOMO?
1. תפסיקו להשוות את עצמכם לאחרים
כדי להתקדם, אתם חייבים להפסיק להשוות את עצמכם לאחרים. ההשוואה הזו תוביל רק לפגיעה בכם ובהשגת המטרות החשובות לכם. אתם צריכים לקבוע את המטרות שנכונות לכם – גם לרצונות שלכם וגם לייחודיות של המוסיקה שלכם.
לקריאה נוספת: אל תשוו: 5 טיפים שיעזרו לכם להפסיק להשוות את עצמכם לאחרים
2. אל תתקעו – תתחילו לעבוד!
כדי להתקדם אתם חייבים להיכנס למומנטום של פעולה. נכון, יש אינסוף דברים שתוכלו ללמוד – ותמיד חשוב ללמוד – אבל אם התוצאה של הלימוד האינספוי הזה הוא דחיינות ותקיעות – הלימודים האלה רק יפגעו בכם.
תתחילו עכשיו להתקדם. כנסו עכשיו למומנטום של עבודה ופעולה. נכון, זה חשוב ללמוד, אבל תעשו את זה תוך כדי תנועה, לעולם לא במקום תנועה.
אולי יעניין אתכם גם: 3 צעדים פרקטיים שיעזרו לכם לצאת מהתקיעות
3. אל תתפזרו – תתפקסו!
כדי להתקדם, אתם חייבים להתפקס. אתם חייבים להתגבר על ה FOMO הזה ולבחור לעצמכם כיוון פעולה אחד ומטרה אחת – ועליהם תלכו אול-אין. לשם תכניסו את כל האנרגיה, הזמן והכסף שלכם.
בוקינג למועדונים? הופעות בפסטיבלים בישראל? הופעות בחול? ניסיון ליצור קליפם ויראליים? יצירת בסיס אוהדים דרך הרשתות החברתיות? עבודה מול בלוגים? יח"צ מסורתי? מופעי סלון? עבודה מול רשויות מקומיות?
ת-ב-ח-ר-ו-!
וכן, זה אומר שתצטרכו לעשות בחירה סופר-קשה. כי לבחור בכיוון פעולה אחד אומר בהכרח – לוותר על פעילויות בכל כיווני הפעולה האחרים. אבל אתם חייבים לקבל את ההחלטה הזו אחרת כשתתעוררו תראו שלא התקדמתם…
קראו גם את זה: התמקדות: עוד דרך בטוחה לוודא שלא תצליחו בקריירה המוסיקלית שלכם
ואתם חייבים לקבל את ההחלטה. לא לפי מה שאומרים או עושים החברים שלכם בפייסבוק (כי במקרה הטוב הם עושים מה שנכון להם לעשות, לא לכם. במקרה הרע, הם פועלים בעקבות ה-FOMO בדיוק כמוכם), או לפי מה שהמשפחה שלכם אומרת לכם לעשות, לאור ההיכרות העמוקה שלה עם תעשיית המוסיקה שנת 2018 (הם הרי רואים גם את "הכוכב הבא לאירוויזיון" וגם את דה וויס, אז הם מבינים…)
נכון, זו החלטה קשה וקשה לקבל אותה. אתם מוזמנם להתייעץ איתי, או עם יועצים אחרים שיש להם ניסיון אמיתי רב-שנים בתעשיית המוסיקה ועבדו במהלך השנים עם הרבה אומנים.
והעיקר – אל תתנו ל- FOMO הערמומי והרע הזה להשתלט עליכם ולהכתיב את החיים שלכם. אתם לא תסלחו לעצמכם אחר כך.
