טום ג'קסון הוא מפיק הופעות מוסיקה מוערך מאוד ועסוק מאוד. הוא  עבד ועובד עם רבים וטובים, ובינהם: טיילור סוויפט, שון מנדז, Magic!, Le Crae, Home Free, The Tenors, The Band Perry, Jars of Clay ולהקות אינדי רבות אחרות.

עיקר העבודה של טום ג'קסון הוא להפוך את הופעות מוסיקה לבלתי נשכחות. אולי לכן הוא מכונה "השפילברג של ההופעות החיות."

שאלתי את טום 7 שאלות בנושא שואוקייסים המיועדים לאנשי תעשיית המוסיקה. דיברנו על הסט-ליסט המושלם לשואוקייס, על ההבדלים בין שואוקייס להופעות רגילות, על ההכנות הדרושות לקראת השואוקייס, בקיצור:

 

כך תהפכו את הופעת השואוקייס שלכם לבלתי נשכחת

1.  מנסיוני, אחת הטעויות הכי שכיחות של להקות בשואוקייסים היא הניסיון לדחוס לזמן המוקצב להם כמה שיותר שירים. מה דעתך על כך וכמה שירים אתה היית ממליץ להכניס לשואוקייס בן 20-30 דקות?

אני מסכים איתך. זו אכן טעות מאוד נפוצה.

הראש של הלהקה עובד ככה: "בוא נראה לאנשי התעשייה כמה אנחנו מגוונים. ניתן להם טעימה מהבלאדות שלנו, מהאפ-טמפו שלנו, מהגרוב שלנו. משהו בטח ימצא חן בעיניהם."  

זו טעות.

אנשי התעשייה לא מחפשים רק להקות ששרות שירים טובים. הם מחפשים כוכבים.

הם מחפשים את המוסיקאים שיכבשו את הבמה בכריזמה שלהם, כאלה שהאישיות שלהם תוקרן מהבמה ותרגש, תלהיב או תרקיד את הקהל.   

כי המבדיל בין סתם הופעה להופעה בלתי נשכחת אינו בהכרח איכות השירים או איכות השירה. בהופעה בלתי נשכחת יש כמה רגעי קסם שנוגעים בקהל – שמחה, עצב, וירטואוזיות, התלהבות, תחושת ריקוד בלתי נשלטת וכו'. אותם רגעים קסומים הם אלה שנחרתים בזכרון כולנו אחרי הופעה.

את ההופעות האלה, עם הרגעים הקסומים האלה מחפשים אנשי התעשייה בשואוקייסים.

רגעי קסם אלה מגיעים הרבה פעמים ממקומות שכלל אינם נמצאים בסינגל של ה 3 דקות ברדיו או ברצועה באלבום. מוצאים אותם בסולו גיטרה שמביא את האישיות של הגיטריסט לקדמת הבמה, באינטרו לשיר שמעביר את האינטנסיביות הסוחפת שהלהקה מייצרת, בברידג' מהפנט וכו'.

לכן לשאלתך, אין "מספר קסם" של כמות שירים מתאימה לשואוקייס. היה לי אפילו מקרה בהם להקה שעבדתי איתה ביצעה בשואוקייס רק שיר אחד ארוך של 18 דקות, אבל אח"כ כולם דיברו רק על ההופעה הזו ולא על הופעות של להקות מוכרות ומושכות קהל הרבה יותר.

מה שבאמת חשוב הוא לוודא שבשואוקייס יהיו לפחות רגע קסם אחד או שניים. כאלה שיהפכו את ההופעה לבלתי נשכחת אצל אנשי התעשייה.  

 

2.  אז אין כל חשיבות לבחירת שירים מעולים לשואוקייס? הכל רק עניין של מציאת רגעי הקסם בשירים והדגשתם?

חשוב שיהיו גם שירים מעולים. כאלה שיעברו את הפלייליסט של הרדיו, שיהיו קליטים מהאזנה ראשונה.  אנשי התעשייה תמיד צריכים לשקול גם את עניין מכירת המופעים. וזה אומר יח"צ ועבודה עם רדיו, מה שאומר שימוש בשירים טובים וקליטים.  

לכן הופעת שואוקייס צריכה לאזן בין שירים שבהם נוצרים אותם רגעי קסם ופיתוח והרחבת החלק הקסום הזה בשיר, לבין שירים מעולים שיתנו תחמושת לאנשי התעשייה כשהם ינסו למכור את ההופעות בעתיד.

 

3.  איך להקה צריכה להתכונן לשואוקייס?

דבר ראשון צריך לשבת ולתכנן את הסט-ליסט:

לבחור את השירים בהם יש את אותם רגעי קסם ולתכנן איך לפתח ולהרחיב את החלקים הקסומים בהם. לרוב אין מקום ליותר מ 2-3 רגעי קסם כאלה בשואוקייס.

לאלה צריך להוסיף כמה מהשירים המעולים, אלה עם "פוטנציאל הרדיו", ואז צריך להתחיל לסדר את השירים לסט-ליסט שיהיה הכי אפקטיבי.

אח"כ הלהקה צריכה לעשות כמה שיותר חזרות על הסט ליסט הזה. ככל שהלהקה תתאמן יותר על הסט ליסט כולו, תדע בדיוק מה בא אחרי מה, מי לוקח סולו איפה והיכן המקומות בהם קורים רגעי הקסם, ככה היא תרגיש יותר בטוחה על הבמה.

אסור ללהקה לשדר חוסר בטחון על הבמה. אנשי תעשיית המוסיקה מריחים חוסר בטחון עצמי מקילומטרים.  

 

4.  באיזה סוג של שיר היית פותח שואוקייס?

שאלה מצוינת. מוסיקאים חייבים להבין ששואוקייסים הם לא גרסאות מקוצרות של הופעות. לשואוקייס חוקים משלו.

למשל, אין בשואוקייס זמן להתפתחות על הבמה. אם אחרי כמה דקות אנשי התעשייה משתעממים, הם פשוט עוברים הלאה. או לשואוקייס אחר שמתקיים במקביל, או לשחק בסמארטפונים שלהם.  

לכן הכלל בשואוקייס הוא – לפתוח דווקא בשיר סיום הופעה.

להקות צריכות לקחת שיר שעובד להם מעולה בתור שיר סיום בהופעות רגילות ולשים אותו כשיר פותח בשואוקייס. במקרים רבים שיר עובד טוב כשיר סוגר בגלל שהוא משאיר את הקהל עם טעם של עוד, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים בשיר פתיחה בשואוקייס – ללכוד את תשומת הלב של אנשי התעשייה.

 

5.  אז באיזה סוג של שיר היית מסיים שואוקייס?

בשיר סיום הופעה נוסף שיגרום לאנשי התעשייה טעם של עוד. ככה הם יזכרו את ההופעה אחרי סיומה וירצו לשמוע עוד מהלהקה.

דוגמה לשיר כזה הוא שיר שמתחיל קטן ומתפתח עוד ועוד ועוד עד שמסתיים באיזה שיא.

 

6.  איזה עוד טיפ היית נותן ללהקה שמתכוננת לשואוקייס?

לצלם את החזרות בוידאו, ואח"כ לצפות ולנתח את מה שרואים.

מוסיקאים חייבים לזכור שלמרות שזו הופעת מוסיקה, אנשים "שומעים בעיניים". אנשי תעשיית המוסיקה, שעבודתם היא להיות המתווכים בין הקהל שלהם למוסיקאים, תמיד יסתכלו גם על הצד הויזואלי – האם מה שקורה על הבמה יעניין או ישעמם את הקהל.

החווייה של צפייה בוידאו של חזרות או הופעות היא מאוד משמעותית למוסיקאים. מוסיקאים טועים לחשוב שכשהם מנגנים מעולה והם Rocking it זה מורגש גם ע"י אחרים. אבל ברוב המקרים בוידאו רואים התרחשות חדגונית על הבמה, מה שאומר שהקהל ישתעמם מהר מאוד.   

לכן מוסיקאים צריכים לנצל את החזרות הרבות שהם עושים לקראת השואוקייס גם לבדוק את עצמם ויזואלית ולהתנסות בשינויים ויזואלים שונים – לזוז יותר על הבמה, לשנות מיקומים מידי פעם, לייצר אינטרקציה ויזואלית, לא רק מוסיקלית, בין הנגנים, וכו'.

 

7.  לא כל להקה או הרכב יכולים ליצור התרחשויות ויזואליות כאלה. יש להקות יותר קאמריות או עם הרכב כלי שלא מאפשר יותר מידי תנועה על הבמה והמוסיקה יותר עדינה.
מה למשל היית מייעץ להרכב כמו טריו פסנתר ג'אז או שתכל'ס לא ממש יכולים לזוז על הבמה, או לסינגר-סונגרייטרית שמופיעה לבד עם מיקרופון וגיטרה?

ודאי שההתרחשות על במה תלויה בהרכב הכלי ובסוג המוסיקה, ובוודאי שבדוגמאות שנתת הכל יותר עדין ועם יותר ניואנסים מהרכב רוק עם גיטרות חשמליות.

אבל הכלל עדיין תקף: למה שרואים על הבמה חשיבות קריטית לחוויית ההופעה ולהצלחת השואוקייס.

הנה כמה דוגמאות להמחשה:

כשכלי בהרכב לוקח סולו, הוא צריך להיות במרכז תשומת הלב. כל העיניים צריכות להיות עליו בלי שום הפרעה מיתר חברי ההרכב. אפשר לחשוב על זה כמו צילום וידאו שעושה קלוז-אפ ומתמקד על הסולן. לכן בזמן הזה הנגנים האחרים חייבים ממש להסתכל על הסולן – לא להתלחש או לצחקק ביניהם ולא לדפדף בתווים – ממש להסתכל על הסולן. ככה הם "מושכים" את תשומת לב הצופים לכיוונו של הסולן.  

הסולן עצמו צריך להחצין ויזואלית שהוא עמוק "בעניין" של הסולו. זה לא חייב להיות מוקיוני ומוגזם, אבל הוא צריך להפגין רגשות והתלהבות חיצונית כשהוא מנגן. לפעמים מספיק משהו קטן כדי להשיג את האפקט הזה, למשל – להרחיק קצת את הקונטרבס מהגוף בזמן הסולו.   

הסינגר סונגרייטרית יכולה לגוון את ההופעה ויזואלית שלה למשל ע"י מעבר בין ישיבה על שרפרף בארים לעמידה, מעבר בין שירה מאחורי הסטנד של המיקרופון להחזקת המיקרופון ביד, שילוב בין שירים עם הגיטרה לשיר אקפלה, החלפת גיטרות, הוספת מפוחית בשיר אחד וכו'.  

עוד על טום ג'קסון והשיטות שלנו להפוך הופעות מוסיקה לבלתי נשכחות תוכלו לקרוא באתר שלו. בו תוכלו למצוא עזרים רבים – קורסים על DVD, ספרים שטום כתב, ואפשרויות שונות לעבודה עם טום בסקייפ, בעיר מגוריו נאשוויל או בכל מקום בעולם.