חשוב לדעת מה עושים ומה אומרים, וחשוב לא פחות – מה פשוט אסור לכם לומר על הבמה.
לפני כמה שנים כתבתי את הפוסט 7 דברים שפשוט אסור לכם לומר על הבמה. עם הזמן הצטברו אצלי עוד כמה דברים שפשוט אסור לכם לומר על הבמה.
אז הנה:
עוד 7 דברים שפשוט אסור לכם לומר על הבמה:
1. לא חשבנו שבאילת אוהבים מוזיקה טובה
באים מהעיר הגדולה (למשל מפתח תקווה) לאיזו פרובינציה לא מפותחת (נניח לירושלים)? עדיף שתשאירו את ההתנשאות והדעות הקדומות שלכם לעצמכם, ולא תחלקו אותן עם הקהל. גם אם התכוונתם להחמיא.
עוד אחד מהז'אנר: "חשבנו שהקהל באשדוד הוא קהל בעייית, הפתעתם אותנו לטובה!!"
(ותודה לאמיר רוזנס)
2. בכלל לא עשינו חזרות!
אולי יותר פשוט להגיד לקהל שאתם זורקים עליו זין וזהו?
אחרי גיל 9 בערך ("Look mommy, no hands!") זה מפסיק להיות מגניב להשתחצן על זה. בטח כשעל הדרך אתם מספרים לאנשים כמה אתם מזלזלים בהם ובעובדה שהם טרחו ובאו לראות אתכם.
3. המנהל האומנותי הכריח אותנו לבצע את השיר הבא
כל כך חשוב לכם שאף אחד לא יחשוב שאתם סאחים בגלל שבחרתם לבצע את "הללויה", אפילו במחיר של ביאוס הקהל, נכון?
אף אחד לא מכריח אתכם להסכים להופיע באירוע בו אתם צריכים לבצע את "התקווה" בגרסה קאנטרי. אבל אם אתם מסכימים – בין אם מחדווה אומנותית ולבין אם ממצוקה כלכלית – אל תהרסו לקהל את הערב, רק בגלל שהאגו שלכם ייפגע אם יחשבו שזו החלטה אומנותית שלכם.
4. ההופעה הבאה בטור שלנו תהיה בראש העין בפאב "הנמייה"
תפסיקו להגזים, זה מוציא אתכם קטנים, לא רוקסטארים. לא כל שלוש הופעות סלון מול 20 אנשים זה "סיבוב הופעות", ולא כל הופעה וחצי בברלין זה "טור בינלאומי".
אולי יעניין אתכם לקרוא גם: תפסיקו להגזים. זה פאתטי
5. את השיר הבא כתב… אממ… לא זוכר כרגע…
יש דברים ששווה לכם לשמור לעצמכם. למשל בורות. או חוסר כבוד למלחינים, משוררים ופזמונאים.
6. הגעתי לכאן חולה
גם אם אתם באמת חולים, תשמרו את זה לעצמכם. ברגע שתגידו את זה מהבמה, הקהל יעקוב אחרי כל תנועה שלכם, לזהות סימני מחלה. או במילים אחרות – לזהות טעויות שתעשו. והוא ימצא…
7. פאק, אני שיכור, אחי…!
או כל משפט אחר שמתייחס לצריכת חומרים כימיים או משני-תודעה כאלה ואחרים.
אין לזה הצדקה.
אבל יותר חמור מכך, זה מעיד על זה שאתם באמת חושבים, שזה שאתם מספרים שאתם מסטולים או שדפקתם ג'וינט לפני שעליתם לבמה, זה באמת משדר פוזה.
לקריאה נוספת: 7 דברים שפשוט אסור לכם לעשות על הבמה
מסכים עם הכל חוץ מ6.
אם אתה משתף את הקהל שאתה חולה לא ממקום של תירוץ אלא ממקום של שיתוף הקהל לא רק ש"יסלח לך", הוא יעריך את זה שאתה מראה את השבריריות שלך מולו, ושאתה מתאמץ ומופיע מולו למרות המחלה.
כמובן שאין זה אומר להמציא מחלות ולהביא טופס מהרופא להופעות..
אבל אם חולים, זה לא רק בסדר לומר, זה אפילו מומלץ, בתנאי שזה מגיע ממקום נקי. לא לתרץ יכולת כזו או אחרת, אלא ממקום של שיתוף. קהל שמשתפים אותו הוא קהל מגויס.
תודה על עוד פוסט מוצלח!
וקצת מנסיוני האישי – פעם עליתי לבמה ממש חולה באופן שאי אפשר היה להסתיר את זה, צינון, שיעול וכך הבלאגן. זו הייתה הופעה אינטימית והרגשתי שאם לא אשתף זה יהיה כמו "הפיל הורוד בחדר שלא מדברים עליו", בטח אם אחנק משיעול באמצע שיר… אז שיתפתי, קיבלתי תגובות מקסימות ואמפטיות, מה שהפיג את החרדה והמופע עבר בשלום ואפילו היה ממש מוצלח 🙂 כך שלפעמים כדאי בכל זאת להפעיל שיקול דעת במקרים מסויימים.
דבר נוסף שיש לי להוסיף לרשימה – פעם בהופעה שאליה הגיע קהל מועט (כ 20 איש למקום שיכול להכיל קצת יותר) אך הייתה מאוד מוצלחת מבחינת האהבה של אותו הקהל והביצועים שלנו, אחד הנגנים בחר להביע את תסכולו בסוף ההופעה, לפני ההדרן, עם בדיחות כמו "יש יותר אנשים על הבמה מאשר בקהל" ו (בפנייה לקהל) "מתי נוח לכם שתהיה ההופעה הבאה?" מיותר לציין שהבחור לא מופיע איתי יותר מאז. חשוב מאוד להעריך ולהוקיר תודה כלפי כל אדם שבחר להתפנות מעיסוקיו ושים כסף כדי לשמוע אותך.